"לא חוששת יותר להיות הילדה המוזרה": הפרויקט הבא של מארינה מקסימיליאן

כשמארינה מקסימיליאן פרצה לחיינו אי שם בימי "כוכב נולד", היה ברור שמדובר באמנית אחרת ממה שהכרנו. שנים לאחר מכן, כשהיא כבר לא צריכה להוכיח לאף אחד שום דבר, וכשהיא משוחררת מהגבלות המיינסטרים, היא חוזרת עם "פסטיבל מקסימיליאן", שבו היא משלבת אמנות, מיצבי תאורה, הופעות של אמנים אורחים וכמובן - הופעה שלה עם להקתה. "הערב הזה מורכב מהדברים שאני אוהבת בחיים, ואני מזמינה את הקהל לבילוי מסוג אחר", היא משתפת.

פסטיבל מקסימיליאן ייערך בחודש הבא בהאנגר תל אביב, והוא נתמך על ידי CUPRA, שגם תומכת בפסטיבל פרימוורה המפורסם. "אני יוצקת בערב אחד הרבה דברים שאני אוהבת. זו הגשמה של פנטזיה יצירתית שתימשך כארבע שעות", היא מחייכת. "נושא הפסטיבל הוא שורשים, וכל אורח יבוא עם הצבע המיוחד שלו ועם הרבה הפתעות. אני אוהבת הפתעות". בין האורחים שייקחו חלק בפסטיבל: קורין אלאל, טריו פלמנקו, מקהלת נשים יוצאות חבר העמים והרקדן האיטלקי אנדראה קוסטנסו מרטיני. את הפסטיבל יחתום אפטר־פארטי מושקע.

איך נולד הרעיון לערב הזה?
"כשהגעתי למסך, לפני 16 שנים, הייתי עוף מאוד מוזר בטלוויזיה, ובמשך שנים הציעו 'לנרמל' אותי כדי שיוכלו להכיל ו'לאכול' אותי. בתקופה האחרונה אני מרגישה שביססתי את מעמדי ושזכיתי להגיע ולהעביר לאנשים את מה שחשוב לי להגיד, והיום יש לי את הפריבילגיה לחשוף אנשים לדברים אחרים, ולהפסיק לחשוש מלהיות הילדה המוזרה. אני אומרת לעצמי שיש לי אחריות על הכתפיים, שאנשים מקשיבים לי ושהעושר התרבותי שאביא זה העושר התרבותי שיהיה".

"כשהגעתי למסך, לפני 16 שנים, הייתי עוף מאוד מוזר בטלוויזיה, ובמשך שנים הציעו 'לנרמל' אותי כדי שיוכלו להכיל ו'לאכול' אותי"

עד כמה מעסיק אותך הניסיון לתווך לקהל הרחב משהו שנתפס כגבוה ואליטיסטי?
"הפיצוח הזה מעסיק אותי מאוד. כל אמן מאזן בין הייחודיות שלו והרצון להביא את עצמו, לבין להיות נגיש ומובן ולהגיע לכמה שיותר אנשים. אז גם אצלי זה ככה, ויש משהו במה שאני מביאה שהוא בעיניי גם קצת ארץ ישראל הישנה והטובה. אני כל הזמן חושבת איך להביא את מה שמאוד לטעמי בצורה נגישה. זה אתגר גדול בלהיות אמן בארץ".

כמי שגדלה לאמא מורה לפסנתר ושמגיעה מהרקע הקלאסי, באיזה אופן לדעתך חינוך למוזיקה יכול לתרום לאנשים?
"החשיבות של החינוך למוזיקה רק עולה. בעידן הדיגיטלי חייבים לחבר את הילדים לעולם החושים. בנגינה, לצד ההזדמנות להתחבר לדמיון הפנימי - הילד מקבל ביטחון מזה שהוא מתאמן על משהו ויודע אותו. יש בסוף תהליך של למידה ש'הנה, ניגשתי לפסנתר בלי לדעת את היצירה הזאת. התאמנתי, ועכשיו אני יודעת אותה'. זה משהו שרלוונטי לכל החיים. זו ההבנה של כוח רצון ומשמעת. זה אל"ף־בי"ת של להיות אדם מסופק.

"מובן שמוזיקה היא גם ריפוי לנפש. התדרים של המוזיקה משפיעים עלינו ועוזרים לנו להתרכז, אבל גם אם יש ילד שלא מתחבר - שיילך לחוג אחר, העיקר שיתמיד. התמדה זו מתנה לחיים".

הפסטיבל יתקיים ב־26 בינואר בהאנגר 11 בתל אביב.