40 שנה לאלבום "האישה שאיתי": דיוויד ברוזה מדבר על ההתמודדות עם הדיכאון

הסיפור מאחורי "האישה שאיתי", האלבום הקאנוני שלדיוויד ברוזה, הוא אחד המעניינים במוזיקה הישראלית. בעיקר כי הוא כמעט לא היה אמור לקרות. רק שנה לפני כן, הוא שחרר את אלבומו השני, "קלף", שזכה להצלחה כשיצא, אך זו נגדעה באיבה בשל פריצתה של מלחמת לבנון הראשונה. לצד כך, מצא את עצמו ברוזה מגויס בעצמו, והחודשים שלאחר המערכה הצבאית הובילו אותו לדיכאון - תוצאת שילוב בין המראות שראה וגורלו העגום של האלבום (שהכיל שירים כמו "דניאלה", "חיפה" ואחרים).

בשיחה עם יואב קוטנר לרגל 40 שנה לצאתו של האלבום (שהתקיימה לא במקרה ב-9 בנובמבר), סיפר ברוזה על ההצעה של חברת התקליטים להקליט אלבום מבוסס שירים בספרדית, כמו גם על החיבור עם יהונתן גפן שתירגם אותם לעברית והציוות למפיק לואי להב. בין ביצועים חיים לקטעי וידאו ארכיונים, ברוזה סיפר על הקושי שחווה, המפגש הראשוני בין ישראל לתרבות הספרדית בשיריו ועל האופן בו בסופו של דבר, כפי שהוכיח האלבום (שהכיל שירים שיהיו לקלאסיקות, כמו "הרומבה", "טיו אלברטו", "סיגליות" ושיר הנושא של האלבום) - גם ממשברים גדולים אפשר לגדול ולצמוח.