"הברייק בין לרדת מהבמה לבין להיות לבד על הספה הוא קיצוני": קרולינה מחפשת בית

על פניו החיבור בין קרולינה לבין ג'ני פנקין בשיר "Ready for Juju" הוא לא יותר מחיבור בין־דורי שגרתי. אמנית ותיקה חוברת לאחת צעירה וכל אחת מהן מביאה לשיר את הקול הייחודי לה, בתוספת המטען התרבותי שכל אחת מהן מייצגת. המקרה של "מוכנה לג'וג'ו", הסינגל הראשון מתוך "All Rivers", אלבומה החדש של קרולינה שייצא בסתיו, מעט שונה.

כי מה שמחבר גם זמרת בשנות ה־30 המוקדמות לחייה וגם אמנית עם קילומטרז' וניסיון שמבוגרת ממנה ב־20 שנה בדיוק הוא, באופן מעניין, הרצון להיות בבית. "ראיתי את ג'ני מופיעה ומאוד אהבתי את הסגנון שלה", מספרת קרולינה על אודות החיבור הראשוני בין השתיים. "אני מאוד ספונטנית באולפן, יש לי מין הלך רוח לא חופר. קלילות כזו. התקשרתי אליה כשהייתי באולפן והצעתי לה שתבוא. השיר עוד לא ממש התהווה ועדיין לא ידעתי מה היא תשיר, אבל היא שמחה והגיבה מדהים וכתבנו את השיר. מהר מאוד הרגשתי שכנראה האינטואיציות שלנו היו נכונות והחיבור התברר כנכון".

נכון, אבל לא מובן מאליו.

"לדעתי יש לי שפה משותפת עם הדור הזה, אני לא יודעת למה. אני חושבת שכשהתחלתי לעשות מוזיקה, תמיד הייתי מבוגרת מבחינת הגיל אבל מאוד מעודכנת מבחינת המוזיקה שאני עושה. אין אצלי אישיו כזה, גם הבנות נחמה היו צעירות ממני כמעט בעשור. אבל דווקא בגלל המשמעות של השיר זה חמוד שאנחנו מדברות על אותו עניין משותף, כי לשתינו יש אישיו עם חזרה הביתה מהופעה. השיר הזה מדבר על נסיעה בוואן אחרי הופעה, כשכל מה שרוצים זה ללבוש את הטרנינג. השורה הראשונה אומרת 'אני אוהבת את האופן שבו אתה גורם לי להרגיש בבוקר אחרי, כל כך רך וקל".

"לא שיר אהבה"

"כולם מתבלבלים ולכאורה זה שיר אהבה, אבל אנחנו בכלל מדברות על טרנינג וללבוש משהו קוזי אחרי הופעה, אחרי שכל העשן והמועדון נספגים לתוך הדנ"א. תמיד אחרי ערבים כאלה יש איזו בדידות, לפחות אצלי. אבל כשאני חוזרת הביתה יש שעה וחצי של באמת להיות ביחד באהבה אינסופית שעוטפת אותך. הברייק הזה, בין לרדת מהבמה אחרי שהייתי עטופה במאות אנשים לבין להיות לבד על הספה, הוא קיצוני מאוד".

בדרך כלל כדי להמשיך את ההיי של אחרי ההופעה, או להוריד אותו בהדרגה, ממשיכים למקום אחר.

"אני לא כזו, אין לי את זה. אני לא אוהבת ברים. אני טיפוס די 'נרדי' בקטעים האלה. גם כשהייתי בשיא צעירותי, זה לא ממש משך אותי ללכת אחרי הופעה עם החבר'ה ולחזור בחמש בבוקר. להפך, אני דווקא רוצה לעכל את ההופעה ולנוח. אני גם טיפוס שישן רק בלילה, אני לא יודעת לישון ביום, ולכן אני מקפידה על הדברים האלה. אני צריכה סדר. אם נשארו עוד כמה שעות ללילה, עדיף לישון בהן.

אבל זה השיר הכי קליל באלבום. זה אלבום מאוד עמוק".כמשתמע משמו, התקליט עוסק בנהרות כמטאפורה לחיבור עם העולם ולהבנה (או קבלת אי ההבנה) של דרכו הקוסמית.

"בקהלת יש את המשפט 'כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא'", היא אומרת. "אבל אני לקחתי השראה משיר של אבות ישורון, שאמר 'כל הנהרות הולכים אל הים והים איננו מלא, כי כל הנהרות חוזרים אל הנהרות... וזה סוד תורת הגעגועים'. זה ממש ריגש אותי. נשענתי על זה כדי להגיד שאין דבר שהוא חד־משמעי. הכל אינסופי מתוך הנפש שלנו. וכל הרגשות שאני כאדם חווה, ואני אדם מאוד רגשי, חוזרים כל הזמן במין רוורס פסיכדלי, כמעט בלי לשאול אותי. האלבום הזה מלא זרמים של רגשות".