משבר גיל העמידה מעולם לא נשמע טוב יותר: האזינו לחדש של שלומי שבן

הפעם האחרונה שבה שלומי שבן הוציא אלבום היתה ב־2014. "תרגיל בהתעוררות", שיר הנושא של האלבום, הפך בקלות קלאסיקה מיידית ושיר לפנתיאון.

שבן, שהיה אז לקראת סוף שנות ה־30 לחייו ונשוי טרי יחסית לשחקנית יובל שרף, חיזק בעזרת השיר והאלבום ההוא עוד יותר את מעמדו כאחד מבכירי כותבי השירים והמבצעים במוזיקה הישראלית. כל החיים כבר לא היו לפניו כמו שהיו אלה החיים עצמם, בשיא תפארתם ומימושם העצמי, שהוא חווה אז.

שמונה שנים מאוחר יותר - ושלומי, עדיין מבכירי יוצרינו, מוציא שיר חדש, "מאני טיים", ומספר בעצמו כמה השתנה בחייו.שבועיים לפני יום הולדתו ה־46 שבן לוקח את מאזיניו למסע אל המתחולל בנפשו של אדם שנמצא בשלב שאותו מגדירים כ"גיל העמידה" - על תסכולו, אשמתו וחרטותיו.

כן, אפילו שלומי שבן המוצלח והמצליח, מתברר, עושה חשבון נפש על הדרך שלא נבחרה. והוא עושה זאת עם שני ילדים על הכתפיים, זמן שאוזל כמו חול מבעד לאצבעות ואמא שהולכת ונשכחת. אם לא היה מדובר בשיר פופ אלקטרוני כיפי, עוד אפשר היה להניח כי מדובר באדם שנמצא בסכנת קריסה.

כצפוי משיר של אחד הליריקנים הטובים שידענו, "מאני טיים" רווי תעלולי להטוטנות טקסטואלית. "הילדים גדלו לאט", הוא שר. "אתה אוהב אותם כמעט כמו שאהבת זמן פנוי. כמו שאהבת לא לדעת מה טיב היחסים בין אבהות ונרקיסיזם". ברגע אחר הוא מביט לארעיותו בעיניים ואומר: "ההתחלות שלך עדיין, אבל הסוף מעבר לפינה, וכל בר־דעת, כל בר־עין, הבין שמשהו השתנה".

במילים עטופות פחות פסנתר ויותר אלקטרוניקה שבן יורה ניים־דרופינג של מי שיכול היה להיות - מפיקאסו ועד דנידין, ולבסוף מתפשר (אם אפשר לקרוא לזה כך) על "שלומי שבן, קוקהד שמוקהד מטומטם". יש לקוות שגם האלבום שבדרך יציג תמונת מצב מעניינת של מוזיקאי מצליח במשבר חייו, או ירתק לירית לפחות כמו השיר הזה.