קולות הילדים: עוד לא בני 10 - וכבר מציעים מילים חדשות

אחד העמודים הכי אהודים ברשת הוא עמוד הפייסבוק של האקדמיה ללשון העברית. הגוף, שנחשב במשך שנים "דוד מיושן", למעשה חי ובועט בקרב הדור הצעיר ברשתות החברתיות, ומצליח להוציא מהציבור לא מעט פניות, תגובות ואהדה.

האהדה הזאת מביאה לאקדמיה ללשון העברית לא מעט פניות ושאלות - לא רק ממבוגרים, אלא גם מבני נוער ומילדים (שפונים באמצעות ההורים). למשל, דניאלה בת ה-13 שאלה מדוע לכף קטנה יש שם - "כפית", אבל למזלג קטן או לסכין קטנה אין מילה משל עצמם. היא אף הציעה פתרונות: "מזלגון" ו"סכינית". סער בן ה-10 תהה מדוע לא אומרים "אתמוליים", על משקל מחרתיים. נדב בן ה-9 שאל: אם בסין מדברים סינית, בצרפת מדברים צרפתית, וברומניה מדברים רומנית - מדוע בישראל לא מדברים ישראלית, אלא עברית?

"באתר האקדמיה ללשון העברית יש טופס מיוחד לשאלות בענייני לשון, ואנשי המזכירות המדעית משיבים על כל שאלה ושאלה באופן אישי", מספרת תמר קציר, החברה בצוות המשיבים. לדבריה, בכל חודש מתקבלות בין 1,000 ל-1,300 שאלות בשלל נושאים: מינוח, הגייה, כתיב, פיסוק, תרגום ותעתיק, פירושי מילים, מקורם של ביטויים ועוד. "לעיתים באות בקשות לעזרה בניסוח של הזמנה, ולהבדיל - בכיתוב על מצבה. פניות הציבור היו מקור השראה לרבים מן התכנים שבאתר האקדמיה ללשון העברית, ואפילו הולידו את אחד המדורים האהובים ביותר - המדור 'שמות ומשמעויות', העוסק במשמעויותיהם של שמות פרטיים רווחים".

ויש גם ילדים שמנסים לחדש ולהציע מילים הקשורות בחיי היום-יום שלהם. כך, למשל, אחת הדוגמאות הנפוצות היא הפועל "לְשַרְוול", במשמעות "להכניס את היד לשרוול", אבל גם במשמעות "להפשיל שרוולים" לפני האוכל. לצד זה, בכל לילה לפני השינה, ילדים רבים מבקשים מהוריהם "לְהַשְׂמִיךְ" אותם - כלומר לכסות אותם בשמיכה. באקדמיה מסבירים שילדים המצויים בשלב רכישת השפה נוטים ליצור חידושי מילים במקום שבו הם מרגישים חוסר, או כשאינם מכירים את המילים הקיימות.

כך, למשל, ילדה בשם עלמה הציעה את המילה "נוֹפִי", שהיא הלחם של נוף ויופי, ואילו גיא סיפר שבנו בן ה-5 אמר לו "אבא, גם אני רוצה לְפַטֵש", כלומר לדפוק בפטיש, וכשגיא הסביר לו שאין מילה כזאת, הוא השיב: "אז למה אומרים לעדור במעדר?". פונה אחר בן 7 וחצי אמר שדבר מה "מִזְרֵר" אותו, והסביר שהכוונה היא שהדבר עשה לו הרגשה מוזרה.