מעיין אדם, שילדה לפני ימים ספורים את בנה הראשון עם בן זוגה יובל צלנר, שיתפה בסדרת פוסטים כנה במיוחד את הדרך הארוכה עד ללידה. מגישת הטלוויזיה חזרה לשתי הלידות הקשות של בנותיה, לאבחון של סרטן נדיר בשחלה שקיבלה זמן קצר אחריהן, ולהריון שהגיע נגד כל הסיכויים.
View this post on Instagram
"אני לא השחקן, אני הכדור"
את הלידה של בתה הבכורה, תבור, היא מתארת כחוויה מטלטלת. "הגעתי עם צירי תופת למיון, צרחתי לשמיים", כתבה. האפידורל לא חובר כמו שצריך, המיילדת התחלפה באמצע, ובסוף, אחרי ירידות דופק, נולדה תבור בעזרת ואקום. "אני מרגישה סטירות מכל כיוון, נטושה, אבודה, מבוהלת. אני לא השחקן, אני הכדור", תיארה.
ובכל זאת, הרגע שבו הונחה בתה על הבטן היה בעיניה רגע "שמימי", והיא רצתה לחוות אותו שוב, אבל הפעם לשלוט בדרך. זה לא קרה: קדם, בתה השנייה, הייתה גדולה מדי, והלידה הסתיימה בניתוח קיסרי שאדם מתארת כ"פספוס של חוויית חיים".
הגידול שגילו חודש אחרי
חודש אחרי הלידה של קדם התגלה בבטנה של אדם גידול ענק, והיא אובחנה עם סרטן נדיר בשחלה. אחרי ניתוחים רבים, שבהם נכרתו שחלה וחצוצרה, היא ויתרה על כימותרפיה, והוחלט שהילד הבא יגיע בפונדקאות. הריון נוסף, כתבה, נחשב מסוכן, ולא היה ברור שהוא בכלל אפשרי.
ואז, נגד הסיכויים, היא גילתה שהיא בהריון, עם הבן שעליו חלם בן זוגה. "הבנו שהילד הזה החליט להגיע עכשיו לעולם, דרך הבטן שלי", כתבה, והחליטה לא לתזמן ניתוח קיסרי.
"הפעם אני יולדת כמו נמרה"
ההחלטה לא הייתה פשוטה: לידה טבעית אחרי קיסרי טומנת בחובה סיכון לקרע ברחם. בשבוע 40 ועוד יומיים, היא מספרת, כבר הייתה גמורה ממתח, ואז החליטה לסמוך על עצמה. גם כשהרופאים הציעו לה לחזור הביתה כי היא רחוקה מלידה, היא התעקשה. "אני מקשיבה לאינסטינקט הכי חייתי מהבטן: זה צריך לקרות עכשיו", כתבה. "והפעם אני יולדת כמו נמרה".
