בשנה שבה הוא מציין 75 שנים לחייו ויובל של יצירה בישראל, המוזיקאי, המנצח והסטנדאפיסט ננסי ברנדס התיישב לריאיון מקיף בכאן חדשות, כדי לסכם חמישה עשורים של קריירה ענפה. בין הזיכרונות מרומניה למהפכה המוזיקלית שהוביל בישראל, ברנדס חזר גם לאחת התקופות האפלות בחייו: המאבק הממושך על חייו בבית החולים איכילוב, אחרי שב-2015 נדבק בחיידק טורף.
"אנחנו לא קוסמים"
בשיחה פתוחה עם חברו הקרוב שלומי שבת, שעבר בעצמו אשפוז קשה וממושך בתקופת הקורונה, שחזר ברנדס את הרגעים שבהם בני משפחתו כבר התבקשו להתכונן לגרוע מכל.
"אשתי הגיעה לבית החולים, והיו שני משפטים שהיא שמעה", תיאר ברנדס. "הראשון היה: 'גברת ברנדס, אנחנו לא קוסמים, עשינו את המקסימום'. אחרי שהתחלתי להתאושש, בא המשפט השני: 'גברת ברנדס, תתכונני לקבל הביתה בעל על כיסא גלגלים, משותק ועם קושי בדיבור'".
ברנדס היה מאושפז כארבעה חודשים במחלקה לטיפול נמרץ, עבר טיפולי דיאליזה, ובמשך שבועיים שלמים היה מורדם ומונשם. למרות חומרת המצב והפגיעה במערכות רבות בגופו, הוא השתקם לחלוטין, בניגוד לכל התחזיות של הרופאים.
"בגלל מצוקת הקבורה"
"אני חי בגלל שסירבתי למות", סיפר ברנדס בחיוך המוכר שלו, ולא ויתר על פאנץ' גם ברגע הכי רציני: "ולמה לא רציתי למות? בגלל מצוקת הקבורה". שבת הצטרף ונזכר באשפוז שלו: "היו שמועות שנפטרתי, והיה קטע שאמרתי לרופא שאני הולך להלוויה שלי".
ברנדס, שעיבד והפיק אינספור נכסי צאן ברזל במוזיקה הישראלית, בהם "הפרח בגני" של זוהר ארגוב ו"חי" של עפרה חזה, ממשיך גם היום, בגיל 75, למלא אולמות במופעי סטנדאפ ומוזיקה.