השחקן יהודה לוי, מהמוכרים והאהובים בישראל, בחר לחשוף צד אישי ופגיע שרבים לא הכירו. בסדרת פוסטים נוקבת שפרסם ברשתות, חזר לוי אל חרם שעבר בילדותו וכתב על צלקת שלדבריו מלווה אותו עד היום. "אני עדיין סוחב איתי חרם שעברתי כילד", פתח. "לא חשבתי שאכתוב את המשפט הזה".
לוי, שגדל חלק מילדותו בדרום אפריקה, תיאר תחושת זרות מתמשכת. הוא סיפר שאף פעם לא היה "מלך הכיתה", ותמיד עמד קצת מהצד ומנסה להבין איך להשתלב. רגע אחרי שסוף סוף מצא חבורה, נאלצה המשפחה לעזוב את המדינה בבהילות בעקבות משבר כלכלי, עד כדי כך שלא הורשה אפילו להיפרד מחבריו. "השארתי מכתב פרידה בחדר ועזבתי את המדינה בלי להגיד להם שלום", כתב.
View this post on Instagram
''צחקו עליי, התרחקו ממני''
אלא שהמכה הקשה הגיעה דווקא מהצד החברתי. לדבריו, במסיבת יום הולדת ניצבו מולו ילדים מהכיתה והודיעו לו שאינם רוצים להיות חברים שלו יותר, ומשם החל חרם ממושך. "צחקו עליי, התרחקו ממני, ואני שמרתי על פאסון. כאילו לא אכפת לי", שיתף. "אבל היה אכפת לי. הכול נכנס פנימה".
לוי מתאר כיצד אותה בדידות עיצבה בסופו של דבר את דמותו כשחקן. כשלא היו לו חברים, הוא צלל אל עולמות הקולנוע ולמד "להיות זיקית", לקרוא חדר ולהרגיש אנשים. "שנים אחר כך הפכתי את זה למקצוע. נהייתי שחקן", כתב. אך לצד הכישרון שנולד מהכאב, הוא מודה שנותרה גם צלקת עמוקה ביכולת שלו להתקרב לאנשים. "כל כך רציתי שיאהבו אותי, אבל גם כשאנשים באמת רצו להתקרב אליי לא תמיד נתתי להם", והוסיף כי היום, למרות שהוא מכיר אנשים רבים, "חברי אמת יש לי על יד אחת".
המחשבות על בתו התינוקת נאיה
חלק מרגש במיוחד הקדיש לוי לבתו התינוקת, נאיה. הוא סיפר שמאז שנולדה הוא מביט בחיוך שלה וחושש מהיום שבו תצא אל העולם. "המחשבה שמישהו יכול לגרום לחיוך הזה להיעלם... מחרידה אותי. אולי כי אני מכיר את המקום הזה", כתב.
לצד הכאב, הקפיד לוי לסייג את המסר ולא להפוך את החרם ל"סיפור השראה". "זה לא אומר שצריך להודות למי שפגע בך, ובטח לא שחרם הוא דבר טוב או שהוא 'מחשל'", הבהיר. "חרם פוצע". את הפוסט חתם במשפט שקשה להישאר אדיש אליו: "שלי עדיין לא נרפא לגמרי".
השיתוף של יהודה לוי הוא חלק מהמהלך הלאומי למאבק בחרם ובבריונות בהובלת בית הנשיא. קמפיין ״קו אדום״ שבו לקחו חלק משפיענים ומובילי חברה רבים.
