אשת התקשורת והמנחה עדן הראל מנשה מספקת הצצה נדירה, דרמטית וחשופה לחלוטין אל נקודת המפנה המשמעותית ביותר בחייה האישיים והרוחניים. במסגרת הפרק ה-52 של הפודקאסט שלה "דיבורים מגן עדן", שבו אירחה את האמנית אתי אנקרי, חזרה הראל אל אותו רגע מכונן שבו החליטה להפסיק לחיות בתוך "שקר פנימי", ופנתה אל בעלה, עודד מנשה, מתוך כאב עמוק ותחושה שאי אפשר להמשיך כך יותר.
הרגע שבו הכל נשבר: "די לקשקש, מספיק כבר"
במהלך שיחה עמוקה על אמת פנימית ועל הקושי שבניהול חיים כפולים, שיתפה הראל בחוויה האישית שלה מתחילת הדרך. היא תיארה תקופה שנמשכה כחמש שנים, בהן התגוררו בני הזוג בזכרון יעקב ונהגו לנסוע בקביעות לשיעוריו של הרב יובל בן אבו צדק. למרות ההתמדה, הראל הרגישה שהדברים נשארים על פני השטח בלבד ואינם מחלחלים אל תוך הבית פנימה.
"ולא עושים כלום, רק שומעים, אבל כלום לא נכנס לחיים", שחזרה הראל את התקופה ההיא, ותיארה את המפגשים השבועיים כסוג של "דייט שבועי" שבו שומעים שיעור וחוזרים הביתה, בלי שמשהו ישתנה בפועל. נקודת הפיצוץ הגיעה בסיומו של אחד השיעורים: "פעם אחת יצאנו אחרי כמה שנים, נכנסנו לאוטו ואני פשוט פרצתי בבכי. אמרתי לו: 'עד מתי די? עד מתי נפסח על שני הסעיפים? די לקשקש, מספיק כבר, אי אפשר'". המילים הללו, שנולדו מתוך תחושה קשה מול ה"שקר בתוכי", היוו את רגע ההבנה המכונן שאי אפשר להמשיך לחיות בין שני העולמות.
המאבק הפנימי של אשת התקשורת המפורסמת
הווידוי של הראל מציג את המורכבות העצומה שחווים אנשי תקשורת מובילים ומפורסמים ברגעי השינוי שלהם. הראל, שגדלה בלב תעשיית הבידור והתרבות הישראלית, הסבירה לאנקרי כי בעבר האמינה שדווקא החספוס, הקיצוניות והכעס הגדירו את מי שהיא. כעת, כשהיא כבר בת 50 ואף חיתנה ילד לאחרונה, היא מבינה שהיא נמצאת במקום מעוגל ורך יותר, אך מודה בכנות מפתיעה כי המאבק הפנימי שלה מול ה"עולם שבחוץ" עדיין לא הסתיים לחלוטין.
"לפעמים בא לי להביא את העקיצה הזאת, את היציאה הזאת, ואצלי המאבק הזה עוד לא הסתיים", שיתפה המנחה. "הבחוץ יכול לבלבל אותי, ואז אני מאשימה את הבחוץ... עד שאני מבינה: מה את עושה? תחזרי פנימה. זה לא שם, זה בפנים".
המשבר שאחרי הקורונה וסוד ההמתנה הפעילה
חלק משמעותי וחשוף נוסף בראיון עסק במשבר רוחני עמוק שחוותה הראל בשנים האחרונות, סביב הציפייה לגאולה. הראל תיארה בהתרגשות כיצד הייתה בטוחה שתקופת הקורונה וחג הפסח באותם ימים הם הסימן המובהק לישועה הבאה. "ניקיתי את הבית אקסטרה, הזמנתי שמלה לבנה וישבתי בליל הסדר עם דלתות פתוחות וחיכיתי לשמוע את הקריאה, את השופרות, לראות עמוד ענן, עמוד עשן", שיתפה.
האכזבה מכך שהמציאות נותרה כשהייתה הכתה בה בעוצמה: "כשזה לא קרה - באמת נשברתי. היו לי כמה רגעים אחרי זה שנשברתי, וזה כל כך קשה לאסוף את הכוחות ולהאמין עוד הפעם".
בתגובה למשבר של הראל, הציגה אנקרי את המושג "המתנה פעילה" מתוך לימודי ימימה - כלי המושאל מעולמה של יולדת, שבין ציר לציר אינה דרוכה לקראת הכאב הבא, אלא נחה, אוספת כוחות ועושה דברים אחרים. הלימוד הזה מאפשר לאדם לצפות ולרצות, אך להרפות מהדרישה, מהכעס ומהניסיון להכריח את המציאות – מושג שהראל הגדירה כמתנה יפה שהיא "הולכת להחזיק בה" מכאן ולהבא.