"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

“זה יודלינג?” סברינה קרפנטר מסתבכת עם המעריצים

מה שהתחיל כרגע תמים על הבמה בקואצ'לה הפך תוך שעות לדיון סוער על רגישות תרבותית והבנה בין עולמות • אבל איך טעות קטנה הפכה לוויכוח עולמי ומה בכלל עומד מאחורי הצליל הזה שכולנו מכירים? • צפו בסרטון

,עודכן
0השמעה
סברינה קרפנטר בגראמי 2025. צילום: Getty Images via AFP

זה התחיל ברגע אחד קטן על הבמה: סברינה קרפנטר עוצרת ליד הפסנתר, מקשיבה לקהל ושומעת צהלולים. הקריאה המוכרת לנו כ“קולולו” או בשם "זררה", ביטוי של שמחה שמושרש בתרבויות המזרח התיכון וצפון אפריקה ולקרפנטר נשמע כמו משהו אחר לגמרי.

“אני חושבת ששמעתי יודלינג”, היא אמרה, ואז הוסיפה בלי לחשוב פעמיים: “אני לא אוהבת את זה”. כשהמעריץ ניסה להסביר שמדובר בתרבות שלו, קרפנטר רק הסתבכה יותר וכינתה את זה “מוזר”.

תוך שעות, הרגע הפך לוויראלי. הרשת געשה: חלק תקפו את חוסר הרגישות, אחרים ניסו להגן וטענו שמדובר באי־הבנה תמימה. קרפנטר מיהרה להתנצל, הסבירה שלא ראתה או שמעה טוב, הודתה שהייתה יכולה להגיב אחרת ואפילו סיכמה: “עכשיו אני יודעת מה זה זאגרוטה”.

אבל מאחורי הדרמה מסתתר סיפור הרבה יותר עמוק. הצהלולים האלה? הם לא טרנד, אלא מסורת עתיקה בת אלפי שנים. כבר במצרים העתיקה יש אזכורים לקריאות דומות ובהמשך הן הופיעו גם בעולם היווני. בעולם הערבי הן נקראות “זאגרוטה” ומשמשות עד היום בחתונות, אירוסין, לידות וחגיגות.

סברינה קרפנטר- הצליחה להסתבך עם מעריצים רבים,צילום: AFP

ובישראל? קיבלנו גרסה בעברית משלנו, “צהלול”, מונח שטבע חיים אוליאל מלהקת שפתיים בשיר "אהלן וסהלן" ושכולנו מכירים מהמימונות.

אז בפעם הבאה שמישהו שומע “קולולו” ולא מבין מה זה, אולי זה לא מוזר, אולי זה פשוט עתיק ממנו באלפי שנים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר