במדינה שבה מהדורת החדשות המרכזית היא הדופק הלאומי ויונית לוי היא הדמות שמבשרת לנו אם אפשר לנשום לרווחה או שמא הגיעה העת לרדת למקלטים, המשחק בין סאטירה למציאות הפך למגרש משחקים מסוכן.
אושיית הרשת והחקיין יקיר בר זוהר, שמחזיק ברפרטואר חיקויים מלוטש כבר שנים, ביניהם זה של לוי, גילה אתמול (שישי) שגם הכישרון המדויק ביותר לא יכול לשמש כשכפ"ץ כשהוא פוגש את העצבים החשופים של ציבור בחרדה. הטעות שלו לא הייתה בחיקוי עצמו אלא בבחירה לפרוט על המיתר המתוח ביותר של הישראליות - הציפייה לבשורה המרה.
הדיסקליימר שנבלע בתוך הדרמה
הכול התחיל בפוסט שבו בר זוהר, בטון המוכר ובחיתוך הדיבור הסמכותי של מגישת החדשות, בישר על תחילת המתקפה באיראן על ידי ישראל.
הוא אמנם הקפיד על הדיסקליימר המתבקש כשציין בצד הפוסט כי המציג הינו שחקן, אך עשה זאת באותיות קטנות שנטמעו בתוך הדרמה הוויזואלית שדימתה דיווח חדשותי אמיתי.
בעידן הפיד המהיר הצופה הממוצע לא עוצר לקרוא את האותיות הקטנות - הוא רואה דיווח שנראה אותנטי, הוא שומע טונציה של חירום שנשמעת מוכרת והוא מרגיש את הלב מחסיר פעימה.
עבור חלק מהגולשים מדובר היה בהטרלה שגרתית והם הבינו שמדובר בבדיחה ונזפו בו "שהוריד להם את הלב לתחתונים", אך עבור מאות אחרים זו הייתה חציית קו אדום.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
במציאות שבה ה"פייק ניוז" הוא האויב המתוחכם ביותר, להשתמש בפורמט של מהדורה עם קולה של לוי כדי לייצר בהלה פיקטיבית הוכיח את עצמו כהימור רגשי גבוה מדי על חשבון הציבור.
המתקפה על בר זוהר לא דעכה ב-24 השעות שעברו מאז פרסום הפוסט המקורי, אלא תפסה תאוצה והפכה למפגן של אובדן רסן, עד כי הוא עצמו נדרש אליה.
"לאחל שייפול עליי טיל?"
בפוסט הבהרה שפרסם הערב (שבת) מול 72 אלף עוקביו, הוא חשף את הצד האפל של המקלדת הישראלית ותיאר איומים על חייו וקללות שחורגות מכל ביקורת לגיטימית על טעם וריח.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
הוא הבהיר שהומור הוא חלק מהמקצוע שלו ומי שלא מתחבר מוזמן להמשיך הלאה, אך הדגיש שאיחולי מוות הם איבוד צלם אנוש שהופך את המבקרים לבעיה האמיתית בסיפור.
"אני מותקף בשעות האחרונות", פתח את הפוסט והוסיף וסיפר על האיומים שהוא מקבל על חייו, כשהוא מבהיר שוב שכל מה שהעלה בפוסט שהצית את הסערה הוא חלק מהרפרטואר ההומוריסטי הקבוע שלו.
"בואו נשים דברים על השולחן", הבהיר. "אני מחקה את יונית לוי כבר מעל 20 שנה - תמיד בהומור, תמיד כשחקן ותמיד מתוך אהבה למקצוע. מי שלא מתחבר לגיטימי", הוסיף וכתב, "אבל לאחל לי מוות? לאחל שייפול עליי טיל? זו כבר לא 'ביקורת'. זה איבוד צלם אנוש. אפשר לא לאהוב, אפשר להעביר הלאה, אבל מי שיורד לאיומים וקללות הבעיה היא כבר לא אצלי", סיכם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו