ארבע שנים אחרי שזכה באוסקר עבור סרטו "צורת המים", מאסטר הפנטזיה והאימה המקסיקני, גיירמו דל טורו, שב אלינו עם "סמטת הסיוטים" - רימייק עטור כוכבים לפילם נואר קלאסי שיצא לאקרנים ב־1947 (ושמבוסס על רב־מכר מאת וויליאם לינדזי גרישם).
זירת ההתרחשות העיקרית של הסרט היא קרנבל נודד, שמורכב מאסופה של פריקים, גיקים וקוסמים שרלטניים, ובמרכז העלילה ניצב גבר שאפתן, מסתורי ונאה בשם סטן (בראדלי קופר), שמוצא מקלט בקרנבל בשעת מצוקה. סטן מתיידד עם המנהל (ווילם דפו) ועם המופיעים השונים (שמגולמים בידי שחקנים כמו רוני מארה ורון פרלמן), ועד מהרה מצטרף למופע של זינה, מגדת העתידות (טוני קולט), שנעזרת בטריקים שפיתח בעלה האלכוהוליסט, דייב, כדי "לקרוא מחשבות".
אבל סטן, שרואה בקרנבל תחנה זמנית בלבד בדרך לעושר ולתהילה, אינו מסתפק בכך. הוא זומם לגנוב את ספר הטריקים יקר הערך של דייב ולצאת לקריירה עצמאית, וכשההזדמנות לעשות זאת נקרית בדרכו - הוא מסתער עליה בלי לחשוב פעמיים. כמו שאתם יכולים אולי לנחש, זה לא נגמר טוב.
הוא אולי אינו ממציא את הגלגל מחדש, אך "סמטת הסיוטים" אינו מתקשה להיות תענוג אמיתי, מתחילתו ועד סופו. זוהי מחווה אוהבת, סבלנית ומושקעת להוליווד של פעם; סרט מסוגנן ומבין עניין שלוקח את הזמן, שמעניק תשומת לב לפרטים הכי קטנים, ושמייצר אווירה סמיכה שכיף גדול לשקוע אל תוכה.
קופר עושה עבודה טובה בתור סטן, הגיבור הגאוותן והאבוד מראש שחושב שבכוחו לברוח מגורלו, ונראה שאנסמבל שחקני המשנה האדיר שמקיף אותו (שכולל גם את קייט בלאנשט כפסיכואנליטיקאית פתיינית ואת ריצ'רד ג'נקינס כמיליונר מסוכן) נהנה מכל רגע שבו הוא מופיע על המסך.
בניגוד לגרסה המקורית, שמפאת התקופה שבה נוצרה היתה מנועה מלהיות גרפית ואלימה מדי, גרסתו של דל טורו מתענגת על הממדים הגרוטסקיים והמקאבריים של הקרנבל ועל האספקטים המטרידים שעולים מתוך העלילה. מובן שגם מקומה של האלימות לא נפקד. לא מן הנמנע שתצליחו לנחש מהו היעד הסופי של הסיפור הרבה לפני סטן, אך "סמטת הסיוטים" הוא מסוג הסרטים שבהם היעד חשוב פחות מהדרך לשם. מומלץ בחום.
ציון: 8
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו