בתור מישהו שלא השתגע עד עכשיו לא על "וונדר וומן" ולא על גל גדות, הרשו לי לבשר לכם שסרט ההמשך המצופה "וונדר וומן 1984" (שעלה לשירות הסטרימינג של HBO max בסוף השבוע) הוא הפתעה נעימה בהחלט.
• נחשף: זה הסכום שגל גדות קיבלה על קידום
• "גל גדות היא הלב והנשמה של 'וונדר וומן 1984'"
לא רק שהוא הרבה יותר מהנה, מעניין ושאפתני מהסרט הקודם (שהיה ללהיט עולמי ענק ולתופעה תרבותית כאשר יצא למסכים בקיץ 2017), אלא שהוא גם מאפשר לגדות להגיש את ההופעה הקולנועית הכי מוצלחת שלה עד כה. כך שאם הייתם אחד מהבודדים שעוד פיקפקו בכישוריה (כמוני), התכוננו לאכול את הכובע (קצת טחינה וסחוג על שלי בבקשה).
אין בכל אלה לומר ש"וונדר וומן 1984" הוא סרט מושלם, שכן סרטה של הבמאית פאטי ג'נקינגס רחוק מכך. הוא ארוך מדי, יש לו בעיות קצב קשות, והוא מבולגן בטירוף (כולן מגרעות שכיחות בסרטי המשך). אך יש בכך לומר שמדובר בתוספת ייחודית ויוצאת דופן ליקום הקולנוע של DC, ותוך כדי צפייה בו, הוא הצליח להרשים ולרגש אותי יותר מפעם אחת.
פמיניזם אותנטי
סיפורו של הסיקוול נסוב סביב פריט עתיק וקסום, שבכוחו להגשים משאלות עבור מי שמחזיקים אותו בידיהם. אחרי שהסרט הקודם הסתובב בשדות הקטל של מלחמת העולם הראשונה, הפעם אנחנו מתמקמים עמוק בתוך האייטיז (אז הכינו את עצמכם לשלל מחוות אופנה).
לדיאנה (גדות) אמנם יש אחלה עבודה במוזיאון הסמית'סוניאן (שהוא לגמרי במקרה גם המקום שאליו מתגלגל אותו פריט עתיק וקסום שמסוגל להגשים משאלות), אך היא סובלת מבדידות ועדיין מתגעגעת לאהוב לבה, סטיב (כריס פיין), שהקריב את עצמו בסוף הסרט הקודם. מפה לשם, למוזיאון מגיעה ברברה, עובדת חדשה וחסרת ביטחון שמגולמת בידי קריסטין וויג ("מסיבת רווקות"), ועד מהרה דיאנה לוקחת אותה תחת כנפה והשתיים הופכות לצמד חמד.
בזמן שכל זה קורה, ברקע מסתובב לו איל נפט מפוקפק ותאב כוח בשם מקסוול לורד (פדרו פסקל), שמעוניין לשים את ידיו על אותו פריט עתיק וקסום. אבל לפני שמתאפשר לו לעשות את זה, גם דיאנה וגם ברברה מספיקות לבקש את המשאלות שלהן - שסטיב ישוב לחיים, ולהיות מגניבה, חכמה וסקסית כמו דיאנה, בהתאמה. כמו שאתן יכולות לנחש, טוב לא יוצא מזה.
מה שכן, ג'נקינס לפחות מנצלת חלק מהזמן הזה כדי להשקיע בפיתוח דמויותיהם של ברברה ולורד, וזה בהחלט משתלם. למעשה, הסצנה הטובה ביותר לסרט, לטעמי, היא סצנה אפקטיבית אך לא בהכרח חיונית שבה ברברה - שבעקבות המשאלה שלה גם הולכת והופכת לחזקה כמו דיאנה - מתעמתת עם גבר גס שמטריד אותה ברחוב חשוך. בכלל, יש לומר שהסרט הזה לוכד באופן אמין ומדויק את הדינמיקה הגברית המעיקה והפולשנית ששוררת במרחבים ציבוריים, ומאוד מצא חן בעיניי כיצד ברברה ודיאנה אינן יכולות ללכת שני מטר מבלי שמישהו ישאל אותן אם אבא שלהן גנן.
היו גם דמעות
הסצנה השנייה הכי טובה בסרט, לעומת זאת, היא כבר השיא האמוציונאלי של היצירה (לבה של דיאנה מתנפץ לרסיסים) וגם רגע השיא בקריירה ההוליוודית של גל גדות. מבלי להיכנס לספוילרים, רק אומר שהסצנה מתחילה בוואן שוט נהדר שבו גדות סוף סוף מפגינה רגשות אנושיים אותנטיים ומשכנעים; שהיא תופסת תאוצה על רקע קטע מוזיקלי מופלא של ג'ון מרפי (שהופיע גם בקליימקסים של סרט המדע בדיוני "סאנשיין" ושל סרט גיבורי העל "קיק אס"); ושבאמצעה כבר עמדו לי דמעות בעיניים. כן, גם אני הופתעתי.
למרבה הצער, המערכה השלישית של "וונדר וומן 1984" לא מצליחה לשמר את המומנטום. שילוב בין CGI מבאס (שהופך את ברברה לניצבת ב"Cats") ולוקיישן חסר השראה גורם לקרב הגדול להיות הרבה פחות מלהיב ממה שהוא אמור להיות. עם זאת, האובר־אקטינג האנרגטי של פדרו פסקל, שהולך ומשתגע בתור הנבל הגברי לורד, מספק שורה של רגעים משעשעים (במיוחד על רקע האיפוק שהוא מפגין ב"מנדלוריאן"), וגם הדרך שבה וונדר וומן מביסה אותו בסופו של דבר מצליחה להיות מקורית ומרעננת. שורה תחתונה, נהניתי.
ציון: 8
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו