"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

"אגדה בתעשייה": מת כוכב הסדרה "הגולדברגים"

השחקן היהודי-אמריקני ג'ורג' סיגל, שהיה מועמד לאוסקר על תפקידו בסרט "מי מפחד מווירג'יניה וולף" וכיכב גם ב"תראו מי מדבר", הלך לעולמו בגיל 87

,עודכן
צילום: אי.אף.פי // הפרק האחרון בהשתתפותו יוקרן עוד שבועיים. ג'ורג' סיגל

השחקן הקומי ג'ורג' סיגל, שכיכב בסרטים כמו "אני אוהב את גרושתי" ו"תראו מי מדבר" ובסדרות "תהרוג אותי וזהו" ו"הגולדברגים", הלך לעולמו בגיל 87.

בהודעה רשמית שפרסמה אלמנתו סוניה גרינבאום נאמר כי סיגל נפטר כתוצאה מסיבוכים לאחר ניתוח מעקפים שעבר. מאולפני סוני, שמפיקים אתהסדרה "הגולדברגים", נמסר כי "אנחנו מצטערים על לכתו של ג'ורג' סיגל, הוא היה אייקון אמיתי ואגדה בתעשייה", האולפנים אישרו כי הפרק האחרון עמו ישודר בארה"ב בעוד שבועיים. "ג'ורג' האיר את המסך בכל פעם שהוא היה מול מצלמה והיה ג'נטלמן חם ואמיתי".

סיגל נולד בפברואר 1934 למשפחה יהודית של מהגרים מרוסיה וגדל בבית חילוני. פעם סיפר כי כי התארח בליל הסדר אצל הקומיקאי גראוצ'ו מרקס. "הוא אמר 'נו, מתי מגיעים כבר ליין?' וזו עיקר חוויית היהדות שלי", אמר. אף כי חלם לשחק מגיל צעיר, לאחר לימודי תואר באמנויות הדרמה הוא השתלב בהרכב ג'אז ואף שירת בצבא ארה"ב בלהקה צבאית. לאחר שחרורו מהצבא פנה רשמית לבמה, הופיע מעל בימות ברודוויי ופיתח קריירה קולנועית.

הוא שיחק בסרטים כמו "היום הארוך ביותר" (1962) ו"ספינת השוטים" (1965), שהיה מועמד לאוסקר בקטגוריית הסרט הטוב ביותר. באותה שנה זכה בפרס גלובוס הזהב לשחקן המבטיח - זכייה שאותה חלק עם חיים טופול. כעבור שנתיים היה מועמד לאוסקר ולגלובוס הזהב על תפקידו בסרט "מי מפחד מוירג'יניה וולף?" בכיכובם שלאליזבת טיילורוריצ'רד ברטון. הוא זכה שוב בגלובוס הזהב ב־1974 הודות לקומדיה הרומנטית "מגע של איכות", והיה מועמד פעמיים נוספות בסוף שנות ה־90' על תפקידו בסדרה הקומית "תהרוג אותי וזהו".

בין היתר שיחק גם בסרטים "כייבל גאי" עם ג'ים קארי, "שתי פנים למראה" עם ברברה סטרייסנד ובסדרות הטלוויזיה "בוסטון ליגל" ו"הפמליה". הוא היה נשוי שלוש פעמים והוא מותיר אחריו שתי בנות.

בן סטילר ספד לו בטוויטר: "איזו קריירה, איזה אדם נחמד, נוח על משכבך כוכב קולנוע קול ומצחיק מהסבנטיז".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר