משי קלינשטיין: "אני איימי וויינהאוס הישראלית, רק בלי הסמים"

עם תפקיד בסרט חדש, אלבום בכורה ושלושה מחזות זמר בכיכובה - זו לגמרי השנה של משי קלינשטיין.

על המסך הגדול תוכלו לפגוש אותה מיום חמישי בסרט של עמיחי גרינברג "הסתברות לאהבה", דרמה קומית על יחסים בין־דוריים, לצידם של יהורם גאון, מיכל ינאי, שמוליק לוי ועוד; ברדיו וברשתות תוכלו להאזין ל"משי" - אלבום הבכורה שלה שיצא השבוע לאחר שנים של איסוף חומרים וכתיבה, ושבו שמונה שירים מקוריים ומרגשים; ועל הבמות היא זורחת ב"אפס ביחסי אנוש", ב"מיקה שלי" וב"פיטר פן" - שישוב לבמות בחנוכה.

דרך המשי

בראיון ל"ישראל היום" היא מספרת על התקופה המרגשת, על העבודה עם יהורם גאון ועל הגשמת החלום של הילדה בת ה־5 שרצתה להיות זמרת.

"הצילומים לסרט היו בתקופה מתישה, קמתי בכל יום בארבע בבוקר לצילומים בירושלים, ובערב הופעתי ב'אפס'. זה היה שבועיים אחרי החתונה שלי, והדבר היחיד שעודד אותי היה שאני הולכת לפגוש את יהורם גאון, שהוא האדם הכי מצחיק וכיפי להיות לידו", היא מספרת, "הייתי מגיעה לסט, מתיישבת לידו - ומשם הכל הסתדר. במפגש הראשון שלנו הוא בכלל חשב שאני נועם, שאיתה הוא הופיע בדואט", היא מחייכת, "ואני שיתפתי פעולה ולא תיקנתי אותו. במפגש השני הוא כבר ידע. אני גם לא מתקנת אנשים ברחוב שחושבים שאני נעם ומחמיאים, אלא אומרת 'תודה'. למי יש כוח לתקן?"

בסרט את מגלמת את עדן, דמות מאוד מעניינת.

"נכון, היא איימי וויינהאוס הישראלית רק בלי הסמים", היא צוחקת, "אמנית שההורים שלה גרים בבוסטון והיא מגיעה לארץ. סבתא שלה היתה החברה הכי טובה שלה, היחידה שהאמינה בה, וזו שהבטיחה לה שתממן את פרויקט האמנות שלה. אחרי שהיא נפטרה, עדן מרגישה שלא נשאר לה אף אחד. היא באה לקחת את הכסף, פוגשת את סבא שלה (גאון), ושם מתחיל הקסם כי הם מגלים שהם צריכים זה את זה ובסוף יש אהבה מאוד גדולה.

"זה מטורף כי סבא שלי ז"ל, אבא של אבא, גם היה איש של מספרים, כמו הדמות של יהורם בסרט. הוא גר בבוסטון כל חייו לבד ואף פעם לא היה בינינו איזה קשר, ואני ואבא שלי ישבנו בהקרנה וזה פשוט היה לראות את סבא גדליה. היתה פה סגירת מעגל".

את שרה שנים במחזות זמר, אבל עכשיו זו המוזיקה שלך ואלבום בכורה שיצא.

"מאז גיל 5 החלום שלי הוא להיות זמרת, לכתוב, להוציא אלבומים ולהופיע על במות. גדלתי בבית שבו היתה קדושה מטורפת לפרטיות, וכל מה שהיה בחוץ נתפס כמשהו שצריך להישמר מפניו. בגיל 5 ראיתי את 'בראבו', תחרות כישרונות צעירים, והרגשתי שזה המקום שלי, אבל ההורים שלי רצו להגן עלי. התחלתי לדבב כי זו היתה הדרך היחידה לעסוק במקצוע בלי שיידעו שזו אני.

"עם השנים נוצר פחד, עד שאמא שלי הציעה לי ללמוד משחק כדי לצבור ביטחון. התאהבתי והבנתי שכיף לי להיות על הבמה מישהי אחרת, דמות בתחפושת. כך התגלגלתי מתפקיד לתפקיד והגשמתי חלומות מקצועיים, לצד משפחה ואימהות.

"אחרי הלידה השנייה של מיכאל, לפני שנה, הרגשתי שריק לי בבטן והבנתי שלא אהיה שלמה אם לא אגשים לילדה בת ה־5 את החלום שלה. נפגשתי עם גדי גידור, המנהל המוזיקלי הכי מדהים בארץ, וסיפרתי לו שאני אוהבת פופ, רוק, R&B, בלדות וקאנטרי. הוא לקח את האתגר, ואחרי כמה חודשים נוצר אלבום שהוא ממש כל מה ומי שאני. אני מאוד גאה בו, וזו רק ההתחלה".

הכל נשאר במשפחה

בתהליך העבודה על האלבום את מתייעצת עם אמא? אבא? אחותך?

"ברור, מה אני פראיירית?" היא צוחקת, "יש לי כל כך הרבה אנשים בבית עם ניסיון ומקצוענות וידע, זה לא הולך ברגל. הם תומכים ויש להם גם ביקורת איפה שצריך, אבל בסוף זה הקול הפנימי שלי שאני צריכה ללכת איתו".

כשאמא שלך נשאלה בראיון למדור הזה אם יש סיכוי למופע משותף של כולכן, היא השיבה שזה הזמן שלכן לגדול ולפרוח, אבל אם תהיה כזאת הזדמנות היא תהיה הראשונה שתגיד כן.

"זה באמת נכון, וזה מדובר בבית. כרגע כל אחד חוגג את המקום שלו, וזה נורא נעים. אנחנו בונות את הדרך שלנו, נועם ואני, אבל אין דבר שיותר כיף לנו בעולם מלהיות זו עם זו, לא משנה אם זה בבית או בעבודה".

התיאטרון, הקולנוע והמוזיקה, לצד האימהות לשני ילדים קטנים - כמה זה מורכב?

"אמא ואבא שלי נתנו לי דוגמה שאפשר גם להגשים את עצמך ולהגשים חלומות, וגם להיות הורה פול־און ולהיות בכל רגע שאפשר עם הילדים. אני מג'נגלת בין אימהות, זוגיות, קריירה והגשמה".