רוב חובבי הקולנוע מזהים את הפנים שלו מיד, אבל כמעט אף אחד לא יודע לקרוא לו בשמו האמיתי. עבור הקהל הרחב הוא תמיד יישאר פרדו קורליאונה, האח הרופס והטרגי מ"הסנדק".
אלא שמאחורי הדמות הזו עומד השחקן ג'ון קאזאל, שמחזיק ברקורד הכי לא הגיוני בהוליווד: הוא הספיק לשחק בחמישה סרטים בלבד לאורך כל חייו - וכל החמישה, ללא יוצא מן הכלל, היו מועמדים לפרס האוסקר לסרט הטוב ביותר.
הסיפור הזה נשמע לא ריאלי, אבל סקירה שפורסמה בערוץ Ming צוללת בדיוק לתוך הפרדוקס המטורף הזה. "מדובר ככל הנראה ברקורד המושלם ביותר של שחקן כלשהו בהיסטוריה", מדגישים בסרטון, "ועדיין, הוא היה שחקן המשנה היחיד בצוות של 'הסנדק' שלא קיבל מועמדות משלו לאוסקר".
ריכזנו את חמשת הסרטים שבהם קאזאל שיחק וגרפו יחד 40 מועמדויות לאוסקר, מתוכן 13 מועמדויות לשחקנים ששיחקו מולו.
1. הסנדק (1972)
בתחילת שנת 1971 עמלו הבמאי פרנסיס פורד קופולה ומלהק השחקנים פרד רוס על ליהוק העיבוד הקולנועי לרב המכר של מריו פוזו עבור הדמות של האח האמצעי, הפחדן והטרגי שקופא ברגע ההתנקשות באביו ופורץ בבכי חסר אונים ברחוב.
המפנה התרחש כשרוס צפה במקרה בהצגת תיאטרון אוף-ברודוויי קטנה, ראה את קאזאל על הבמה וזיהה מיד את המורכבות הדרושה לדמות.
הסרט הפך לתופעה תרבותית שוברת קופות וגרף שלושה פרסי אוסקר, כולל פרס הסרט הטוב ביותר, תוך שהוא מקבע את דמותו של פרדו באחד מרגעי המפתח הדרמטיים בקולנוע. למרות ההצלחה המטאורית סירב קאזאל לקחת חלק במרדף אחרי יחסי ציבור ותהילה, וסופר המחזות ישראל הורוביץ, שעבד איתו באופן צמוד בתיאטרון, הסביר כי "האמן נולד מתוך ילד סובל, וג'ון הבין דמויות דחויות ופגועות משום שזה היה הרגש שהכיר הכי טוב מילדותו".
2. השיחה (1974): "קופולה כתב תפקיד במיוחד בשבילו"
בעקבות הכימיה המופלאה וההערכה העצומה לכישרונו של קאזאל על סט "הסנדק", החליט הבמאי פרנסיס פורד קופולה לכתוב תפקיד ייעודי עבורו במותחן הפסיכולוגי "השיחה".
בסרט גילם קאזאל את סטן, טכנאי מעקבים ושותפו של מומחה האזנות הסתר המופנם הארי קול, בגילומו של ג'ין הקמן. השניים מתעדים שיחה בין זוג צעיר בכיכר ציבורית, ומסתבכים בפרשת רצח ותיאוריות קונספירציה אפלות.
הסרט זכה בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן והיה מועמד לשלושה פרסי אוסקר, כולל מועמדות לפרס הסרט הטוב ביותר. הוא עמד באותה שנה ראש בראש מול יצירת מופת נוספת של קופולה, שבה קאזאל החזיק בתפקיד מפתח אפילו משמעותי יותר.
3. הסנדק 2 (1974)
בסרט ההמשך המופתי של סאגת המאפיה, דמותו של פרדו קורליאונה מקבלת נפח דרמטי והופכת ללב הפועם של הטרגדיה המשפחתית.
קאזאל סיפק הופעת מופת מלאת פגיעות וכאב, ששיאה בסצנה הבלתי נשכחת שבה הוא מתעמת עם אחיו הצעיר מייקל וזועק מתוך תסכול עמוק: "אני חכם! לא כמו שכולם אומרים!".
הסרט גרף שישה פרסי אוסקר, כולל פרס הסרט הטוב ביותר, אך קאזאל אפילו לא היה מועמד ואף לא הוזמן לטקס עצמו. בהתייחסות נדירה לאכזבה מאי-ההכרה מצד האקדמיה לקולנוע, סיפר קאזאל בריאיון כתוב לעיתונאי אדוארד בלנק כי "כשאתה נדחה, אתה שואל את עצמך מה עוד אתה צריך לעשות כדי לקבל הכרה כזאת, אבל אז אתה חוזר לפרופורציות ותוהה כמה פרס כזה באמת משנה".
4. אחר צהריים של פורענות (1975)
שנה לאחר מכן פנה הבמאי המוערך סידני לומט לקאזאל כדי שיגלם את סאל, שותפו המעורער והחרדתי של סוני (אל פצ'ינו) בשוד בנק אמיתי שהסתבך בברוקלין והפך למשבר בני ערובה מתוקשר.
במקור חיפשו בהפקה שחקן צעיר וקשוח, אך קריאת האודישן של קאזאל שברה את ליבו של לומט והוא החליט ללהק אותו מיד. במהלך הצילומים עודד לומט את השניים לאלתר, ואחת השורות הזכורות ביותר בסרט - כשסאל מבקש ברצינות תהומית לברוח אל "מדינת ויומינג" - נולדה מתוך אלתור ספונטני של קאזאל.
הסרט זכה להצלחה ביקורתית ומסחרית עצומה והיה מועמד לשישה פרסי אוסקר, כולל מועמדות לפרס הסרט הטוב ביותר ומועמדות נוספת לשחקן הראשי אל פצ'ינו.
במאי הסרט סידני לומט הסביר לימים את סוד הקסם של השחקן, וציין כי "כל הפגיעות הזו, כל הכאב שהיה בג'ון כבן אדם, יצרו לפתע חיבור עמוק עם הצופים ברמה שלא חשבנו שאפשרית".
5. צייד הצבאים (1978)
בשנת 1977, זמן קצר לאחר שהחל בקשר זוגי עמוק עם השחקנית מריל סטריפ שאותה פגש בחזרות בתיאטרון, אובחן קאזאל בסרטן ריאות סופני בשלב מתקדם עם גרורות בעצמות.
למרות מצבו הבריאותי הקשה הוא לוהק לתפקיד סטן, פועל פלדה מפנסילבניה, בדרמת המלחמה "צייד הצבאים" בבימויו של מייקל צ'ימינו. חברת ההפקה סירבה תחילה לבטח אותו מחשש שלא ישרוד את הצילומים, אך כוכב הסרט רוברט דה נירו התעקש ושילם מכיסו הפרטי את פוליסת הביטוח היקרה כדי שחברו הטוב יוכל לשחק.
סטריפ הצטרפה אף היא לצוות השחקנים כדי לסעוד אותו בין הטייקים ולסייע במימון הטיפולים הרפואיים הכבדים.
מותו של קאזאל
קאזאל נפטר במרץ 1978 בגיל 42 בלבד, חודשים ספורים לפני יציאת הסרט לאקרנים וזכייתו בחמישה פרסי אוסקר, כולל פרס הסרט הטוב ביותר.
בריאיון מרגש תיארה זוגתו, השחקנית זוכת האוסקר מריל סטריפ, את הטוטאליות האמנותית שהגדירה אותו: "ג'ון מעולם לא הסתפק רק בקווי המתאר החיצוניים של הדמות או במה שמצופה - הוא היה אובססיבי לחלוטין לחקר האמת והאנושיות של כל תפקיד".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו