כמעט כל ישראלי יודע לצטט בעל פה משפטים מתוך "חגיגה בסנוקר". סרט הפולחן של בועז דוידזון, שכבש את האולמות באמצע שנות ה-70, מלווה את התרבות בישראל חצי מאה ולא מפסיק לחבר דורות שלמים של צופים.
בכתבה שפורסמה ב-"היום" לרגל ציון 50 שנה לעליית הסרט לאקרנים, נזכרו כוכבי היצירה ברגעים הייחודיים מאחורי הקלעים. השחקן טוביה צפיר סיפר על האהבה העקבית של הקהל לאורך העשורים: "הסרט הזה הוא 50 שנה של מחמאות נלהבות מהקהל הישראלי - וזה שיא הכיף", בעוד השחקנית ניצה שאול הוסיפה זיכרון מאווירת הצילומים: "ישבתי שם על הסט וצחקתי מבוקר עד ערב".
מהמחזה הקלאסי של וויליאם שייקספיר ועד אזהרת העיוורון שקיבל זאב רווח: ריכזנו 5 עובדות מפתיעות שלא ידעתם על חגיגה בסנוקר - והסיפורים האמיתיים שעיצבו את קלאסיקת הבורקס.
1. ההשראה העלילתית: קומדיה של טעויות של וויליאם שייקספיר
למרות ש"חגיגה בסנוקר" נתפס כנציג מובהק של סוגת סרטי הבורקס העממיים, המבנה הדרמטי שמניע אותו מתוחכם בהרבה ממה שמקובל לחשוב. עלילת הסרט כולה מושתתת על דמויותיהם של האחים התאומים הזהים, עזריאל הביישן וגבריאל הנוכל (שניהם בגילומו של יהודה ברקן), ועל שרשרת ההחלפות, ההתחזויות ואי-ההבנות הבלתי פוסקות שנוצרות מול שאר הדמויות.
באירוע חגיגות היובל לסרט חשף תסריטאי היצירה, אלי תבור, כי הבסיס לעלילת התאומים לא נולד יש מאין. תבור סיפר כי ההשראה הישירה למבנה העלילתי ולמפגשים המבולבלים בין הדמויות הגיעה מהמחזה הקלאסי "קומדיה של טעויות" שכתב המחזאי האנגלי וויליאם שייקספיר, מה שהפך תבנית תיאטרלית היסטורית למנוע הקומי של הסרט.
2. לידת המונח סרטי בורקס - על הסט: "היה אפילו רעיון לסרטי פלאפל"
הכינוי שהגדיר ז'אנר שלם בקולנוע הישראלי לא הומצא על ידי מבקרי קולנוע או חוקרי אקדמיה, אלא נולד בספונטניות מוחלטת במהלך צילומי הסרט. הבמאי בועז דוידזון תהה בפני הצוות מה יכול להוות את המקבילה המקומית למונח הבינלאומי "מערבוני ספגטי" שהגיע מאיטליה, והנוכחים החלו להעלות הצעות של מאכלים ישראליים מוכרים שיוכלו לתאר את הסגנון.
השחקנית ניצה שאול, שגילמה בסרט את יונה בתו של הרב, שחזרה את הדיון שהתפתח על הסט סביב השם שייבחר: "היה אפילו רעיון לסרטי פלאפל, אבל החליטו בסוף בורקס, כי זה הכי שווה". ההחלטה הזו בין טייק לטייק היא שקיבעה את המושג "סרטי בורקס" שהשתרש מאז בשפה העברית ובתרבות המקומית.
3. שיאי הצפייה באולמות: למעלה מ-600 אלף צופים
עם צאתו לבתי הקולנוע בחודש יוני 1975, הסרט עורר התעניינות חסרת תקדים והפך באופן מיידי לשובר קופות יוצא דופן. על פי נתוני הצפייה שנרשמו בקופות, למעלה מ-600,000 צופים הגיעו לבתי הקולנוע ברחבי הארץ כדי לצפות בסרט על גבי המסך הגדול.
המשמעות של הנתון הזה מתחדדת כאשר משווים אותו לגודל האוכלוסייה באותה תקופה, שעמדה על כ-3.5 מיליון תושבים בלבד במדינת ישראל. מדובר בכ-17% מכלל אזרחי המדינה שרכשו כרטיס וצפו בקומדיה באולמות, הישג מסחרי נדיר שביסס את מעמדו של הסרט כאחת היצירות הנצפות ביותר בתולדות המדינה.
4. השם שהשתנה בדיעבד
השם "חגיגה בסנוקר" מוכר כיום בכל בית, אך כאשר הסרט עלה לראשונה להקרנות מסחריות בבתי הקולנוע בשנת 1975, שמו הרשמי שהופיע על גבי הכרזות ובלוח ההצגות היה קצר ותמציתי: פשוט "סנוקר".
התוספת "חגיגה" נולדה רק במהלך שנות ה-80, עם כניסתן של ספריות הווידאו הביתיות לבתים בישראל. חברות ההפצה שיווקו את קלטות הווידאו של הסרט תחת הסיסמה "סנוקר - סרט שכולו חגיגה" כדי למשוך את השוכרים, והמיתוג השיווקי נקלט בציבור בצורה כה עמוקה עד שהפך לשמו הרשמי והקבוע של הסרט בכל פלטפורמות השידור.
5. המשקפיים של חכם חנוכה: "סכנת שריפה לרשתית העין"
המשקפיים בעלי העדשות העבות שהגדילו את עיניו של חכם חנוכה הפכו לאחד מסימני ההיכר הבולטים של הדמות. השחקן זאב רווח רכש את הזוג בעצמו בחנות אופטיקה קטנה בתל אביב רגע לפני שהגיע לצילומים, במטרה להפתיע ולהצחיק על הסט את חברו ושותפו לסרט, יהודה ברקן.
רווח ביקש מבעל החנות את הזכוכיות המגדילות ביותר שהיו במלאי, מהסוג ששימש בעבר לצורך שריפת עיתונים בריכוז קרני השמש. האופטומטריסט שמכר לו את העדשות נענה לבקשה, אך צירף אזהרה רפואית חמורה: נאסר עליו באופן מוחלט לצאת עם המשקפיים לשמש ישירה, מכיוון שריכוז הקרניים בעדשות החזקות עלול לגרום לשריפת הרשתית ולעיוורון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו