החיים דבש. היום לפני 100 שנה בדיוק, ב-14 באוקטובר 1926, יצא לאור הספר "פו הדב", מאת הסופר הבריטי אלן אלכסנדר מילן. זו אומנם לא היתה ההופעה הראשונה אי פעם של הדובון האנתרופומורפי החביב והזללן, שכן אבי טיפוס שלו הבליחו כבר שנה-שנתיים קודם לכן. אבל אם נפשט את העניינים – שכן דובונים בעלי חוכמת חיים כמו פו אוהבים תובנות פשוטות – מאה שנים עגולות (או שמא עגלגלות) להשקת ספר ראשון הן בהחלט סיבה ראויה לעשות לו כבוד. הנה 13 דברים שאולי לא ידעתם על פו וחבריו ליער ת"ק הפרסאות.
1. נתחיל בזה ששם הדמות בעברית אינו מדויק, בלשון המעטה, אבל כבר מאוחר מדי לתקן. "פו" אינו שמו הפרטי האמיתי של הדב, אלא דווקא וויני – Winnie. זה אומנם לא מתגלגל על הלשון ונשמע מסורבל בשפת הקודש, אך התרגום הנכון מאנגלית צריך להיות "וויני הפו" – Winnie-the-Pooh – או "וויני דב הפו". וזה מביא אותנו למקור השם באנגלית.
2. בתחילת הדרך, עוד לפני יציאת הספר העלילתי הראשון, בחר מילן לקרוא לדב שלו אדוארד, והוא אף הופיע בשם זה בספר השירה "כשהיינו צעירים" מ-1924. לימים "אדוארד" שונה ל"וויני" על שם דובה שחורה מפורסמת בשם וויניפג, שהתגוררה בגן החיות בלונדון. ומה זה בעצם "פו"? הרי אין גזע דובים שכזה. ובכן, לבנו של מילן, כריסטופר רובין (השם נשמע מוכר?), היה ברבור מחמד בשם פו – ומכאן השם הזה התפתח. בסדר, אבל מה משמעות המילה "פו"? על פניו, מילן הציע לכריסטופר לקרוא כך לברבור שלו, שכן אם הברבור לא יגיב כשהילד יפנה אליו בשמו (ותראו לנו ברבורים שכן מגיבים), כריסטופר הקטן יוכל להניף את ידיו באוויר ולהעמיד פנים שהוא קורא "פו!" (או תכלס "פוי!") כאילו לא אכפת לו מההתעלמות.
3. דובים וברבורים אמיתיים, הכל טוב ויפה. אבל מה הקטע של "אדון סנדרס" (Mr. Sanders) השם שמתנוסס מעל בית הידיד הפרוותי שלנו? האם שם משפחתו של פו הוא סנדרס? לא. במקרה זה מדובר בהלצה ובמשחק מילים, שכן כאשר מילן כתב שפו "חי תחת השם 'סנדרס'" – הוא התכוון לכך באופן מילולי: שלט עם השם סנדרס הוצב מעל הכניסה לביתו של פו בעץ החלול, והדובון – שחי תחת השלט – לא טרח להוריד אותו. האם מישהו בשם סנדרס התגורר שם לפניו? זו אכן הסברה. כמו כן, ייתכן מאוד שארנסט ה. שפרד, המאייר המקורי של ספרי פו, בחר את השם "סנדרס" כמחווה לחייל קנדי שפגש במלחמת העולם הראשונה.
4. ולמה דווקא דוב? (ונמר, וחמור, וקנגורו וחזרזיר...) כל בעלי החיים האלה היו למעשה בובות אמיתיות של כריסטופר רובין, שבהן הילד נהג לשחק. אביו בעצם יצר עולם ספרותי שלם שמבוסס על הצעצועים האהובים האלה – והפך את בנו לגיבור האנושי של הספרים. הבובות מוצגות לראווה בספרייה העירונית של ניו יורק, אחרי שנתרמו לה מהמו"ל האמריקני של מילן. עובדת בונוס: הדמויות של ארנב וינשוף הן היחידות שלא התבססו על בובות, אלא על בעלי חיים אמיתיים.
5. גם יער ת"ק הפרסאות קיבל השראה ממקום אמיתי – יער אשדאון שבמזרח סאסקס, אנגליה. מילן רכש ביער חווה קטנה עם בית נופש חמים ונעים, והיה נוהג לטייל בשבילי היער עם בנו כריסטופר. רבות מהרפתקאותיו הספרותיות של פו התחילו את דרכן באותם טיולים. עד היום, יער אשדאון הוא אתר תיירות פופולארי ומוקד עלייה לרגל למעריצי פו, במיוחד גשר העץ פו-סטיקס, שעליו נוהגים לשחק במשחק המקלות האהוב על פו וחבריו.
6. פו הדב חולק את אותה שנת לידה עם אליזבת' השנייה, מלכת אנגליה המנוחה. ב-1926 הקדיש מילן שיר בכיכובו של פו לנסיכה התינוקת שזה עתה נולדה, ו-90 שנה מאוחר יותר אחוזתו של מילן (שהלך לעולמו ב-1956) סגרה מעגל ושחררה את הספר "פו הדב ויום ההולדת המלכותי", שבו מגיעים פו וחבריו לארמון בקינגהם כדי לברך את אליזבת' לרגל המאורע.
7. לפני שהפך לסופר הילדים הכי חם בעולם, מילן דווקא היה מחזאי ועורך מגזיני הומור וסאטירה למבוגרים. אחרי שהפך לאבא, הוא המיר את תחום ההתמחות שלו לדור הצעיר ומאז לא הסתכל אחורה.
8. רבים מכירים את פו דווקא בזכות הפקות האנימציה של וולט דיסני, וזה בסדר. אבל האמת היא שהאולפנים רכשו את הזכויות לשימוש בדמויות של מילן רק ב-1961 – 35 שנים לאחר שפו התפרסם וחמש שנים אחרי מותו של הסופר. מספרים שוולט דיסני עצמו החליט לרכוש את הזכויות בשל אהבתה של בתו, דיאן, ליער ת"ק הפרסאות ושוכניו החמודים. יום אחד, כך טוענים, המפיק האגדי שמע את בתו צוחקת בחדרה, נכנס לראות מה כל כך משעשע אותה וראה אותה קוראת את אחד מספריו של פו. איפה פנקס הצ'קים?
9. חלפו חמש שנים נוספות, וב-1966 הושק "פו הדב ועץ הדבש" – פרויקט האנימציה הראשון של דיסני בכיכובו של הדב חובב המתוק. זו לא היתה הפקה קולנועית באורך מלא, אלא דווקא סרט קצר בן 26 דקות שהתבסס על שני הפרקים הראשונים בספר הראשון בסדרה. רק ב-1977 שחררו אולפני דיסני את "הרפתקאותיו של פו הדב" שאומנם נחשב לסרט באורך מלא, אם כי הוא בעצם איגד את הסרטונים "פו הדב ועץ הדבש", "פו הדב והים הסוער" (1968), ו"פו הדב וטיגר גם" (1974) להרפתקה קולנועית אחת.
10. לימים, כריסטופר רובין האמיתי הודה שלא כל הנוצץ זהב – וגם לא מתוק כדבש. לאחר התהילה הראשונית, הילד שהעניק השראה למקבילו הספרותי סבל מבריונות בשל ייחוסו, במיוחד כשלמד בפנימייה בסביבות 1930. כריסטופר רובין אף התקשה למצוא עבודה בזכות עצמו, וכתב בממואר שלו מ-1974 כי "אבי זכה למעמדו בזכות זה שהוא נעמד על כתפיי" ו"הוא לא השאיר לי כלום מלבד את התהילה הריקה של להיות בנו". מעבר לכך, כריסטופר רובין מילן סירב לחיות על תמלוגי הספרים ואימפריית הזיכיונות שאביו יצר, והרוויח את לחמו כבעל חנות ספרים עצמאי. עם זאת, הוא השתמש בחלק מכספי התמלוגים כדי לתמוך בבתו, קלייר, שסבלה משיתוק מוחין, ואף הקים בעזרת הממון עמותה לתמיכה בילדים בעלי מוגבלות. קלייר הלכה לעולמה ב-2012, ואילו כריסטופר רובין נפטר ב-1996.
11. ב-2006, לרגל חגיגות ה-80 שלו, קיבל פו הדב מרצפת משלו בשדרת הכוכבים ההוליוודית. מדובר בדמות האנימציה הרביעית של דיסני שזכתה לכבוד, אחרי מיקי מאוס, דונלד דאק ושלגיה.
12. הלם. אף שטיגר נחשב על ידי רבים לדמות האהובה ביותר בעולמו של פו (אפילו יותר מהדב עצמו), הנמר המקפץ עבר להתגורר ביער וערך את הופעת הבכורה שלו דווקא בספר השני בסדרה, "הבית בקרן פו", שראה אור ב-1928.
13. ב-2022, היצירה הספרותית המקורית של מילן עברה לנחלת הכלל – מה שבעצם מאפשר לכל אחד ליצור עיבודים משלו המבוססים על הדמויות של פו וחבריו, ללא צורך בתשלום תמלוגים או דאגה מהפרת זכויות יוצרים. זו בדיוק הסיבה ששנה לאחר מכן קיבלנו את סרט האימה השנוי במחלוקת "פו הדב: דם ודבש", ובקרוב מאוד יגיע לישראל סרט האימה "חזרזיר: הלילה האחרון", שהופך דמות אהובה נוספת מיער ת"ק הפרסאות למפלצת רצחנית. תעשו עם זה מה שאתם רוצים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו