אחרי שהפך לאחד מתומכי ישראל המפורסמים בעולם, זה היה רק עניין של הזמן עד שמייקל רפפורט ישתתף בתעשיית הקולנוע המקומית.
השחקן היהודי בן ה־56 כבר השתתף פה ושם בהפקות של תעשיית הבידור והתרבות הישראלית, בין היתר במערכון זכור של התוכנית "ארץ נהדרת". אבל בסוף השבוע האחרון עלה לאקרנים "בחורים טובים 3", החלק השלישי בסדרת הקומדיות שביים ארז תדמור ושעוסקת בעולם החרדי, ורפפורט משחק בו הפעם לכל אורכו.
השחקן מגלם מיליונר חרדי־אמריקני בשם מיכאל גרסטל, שמציב אתגר בפני שדכני המגזר החרדי, עולם התוכן שבו עוסקים סרטי "בחורים טובים". במסגרתו ישלם 100 אלף דולר למי שיצליח למצוא שידוך לבתו. בסרט מככבים גם מאור שוויצר, עירית קפלן וניב סולטן - לא בדיוק שמות שרפפורט רגיל להימנות עימם ברשימת קאסט, או כאלה שהוא מצליח להגות בקלות.
"מאוד נהניתי לעבוד בהפקה ישראלית", הוא מספר. "כאדם שעושה סרטים כבר יותר מ־30 שנה, עדיין לא יצא לי להיות בסט שבו אנשים מגיעים בבוקר ומניחים תפילין. זה אולי עניין רגיל בישראל, אבל עבורי זה היה דבר חדש לגמרי לעבוד בהפקה יהודית. להיות על סט של סרט שבו בחמישי בערב כל העובדים מברכים זה את זה בברכת 'גוד שאבס, שבת שלום' היה משמעותי מאוד".
זו כנראה היתה חוויה מקצועית שונה מאוד. הסטנדרט ההפקתי שונה מאוד מזה של התעשייה בהוליווד.
"מה שהכי בלט לי זה שהצוות בישראל עושה במקביל כמה משימות. באמריקה הבחור שאמון על הסאונד עושה רק סאונד. בהפקה בארץ האיש שאחראי על הסאונד גם ממלא תפקידים אחרים על הסט. זה צוות קטן יותר, כך שלכל אחד יש יותר מתפקיד אחד, וזה דבר לגמרי לא נפוץ בארה"ב.
"גם הגישה להפרעות שונה מאוד כאן: באמצע אחת הסצנות שצילמנו עבר פתאום אופנוע רועש, ואף אחד לא עשה מזה עניין. אם רכב היה עובר באתר צילום של הפקה אמריקנית אנשים על הסט היו משתגעים, מתנהגים כאילו זה סוף העולם. בהפקה ישראלית זה לא ככה. השחקנים פשוט עצרו לרגע, ואז המשיכו בדיוק מאותו מקום. אני חושב שיש לקולנוע הישראלי המון סיפורים לספר, במיוחד הומוריסטיים".
ההומור היהודי הוא מוסד ידוע, אבל בשנים האחרונות יוצרים קולנועיים לא עסוקים בלצחוק או בלהצחיק.
"אני מדבר יותר על הומור שחור, מהסוג ששואל 'מה לעזאזל קורה פה?', כי אני חושב שלחיות בישראל זה לשאול את עצמך 'מה לעזאזל' כל הזמן. זה מצחיק ומעורר הזדהות, ולדעתי אפשר לספר את זה גם לקהל בינלאומי".
זיכרונות מטרנטינו
הקריירה ההוליוודית ארוכת השנים של רפפורט כוללת, בין היתר, משחק בסרטים כמו "אפרודיטה הגדולה" של וודי אלן ו"רומן על אמת" המצוין, שאותו ביים טוני סקוט לפי תסריט של קוונטין טרנטינו - בעצמו אדם שנסיבות חייו (המשונות) הובילו לישראל. אלה היו שנות הפריצה של הבמאי שיהפוך לאגדי עם השנים, ומייקל זוכר את האווירה על הסט בסרט שכתב אדם שנחשב "דיסרפטר" של תעשיית הסרטים, "משבש" בשפה המקומית, כלומר גורם שהגיע ושינה לגמרי את כללי המשחק.
"'רומן' צולם מייד אחרי ההצלחה של 'כלבי אשמורת', וזו היתה תקופה מאוד מרגשת בקריירה של קוונטין ככותב ובעצם כקול חדש", נזכר רפפורט. "הסרט הזה עכשיו בן 33, אבל אנשים ממשיכים לדבר איתי עליו בכל יום. גם בזמן אמת היה בזה משהו מאוד מרגש. אני חושב שכולם על הסט ידעו שמדובר בתסריט נהדר והיה שם צוות שחקנים מצוין, שכמובן ביים אותו טוני סקוט הגדול והמנוח. אתה אף פעם לא יודע איך יצירה תעמוד במבחן הזמן, אבל הסרט הזה בהחלט עושה זאת".
תפקיד נוסף שרבים זוכרים לרפפורט הוא כמובן זה שגילם בעונה החמישית של הסדרה "חברים". מייקל נכנס שם לנעליו של גארי, שוטר מקומי ובן זוגה של פיבי בופה, שגולמה על ידי השחקנית ליסה קודרו.
גם כאן מדובר בדמות זכורה במיוחד, גם 27 שנים לאחר שרפפורט הפיח בה חיים. "אני חושב שכל הסדרה היתה בלתי נשכחת, כי משדרים אותה כל הזמן בכל העולם ובכל מיני שפות. היא אף פעם לא נעלמה, וזה נהדר. כשהצטרפתי אליה ידעתי שהיא מצליחה מאוד, אבל איש לא יכול היה לחזות שימשיכו לדבר עליה כל כך הרבה שנים אחרי".
השלב הבא: פוליטיקה
רפפורט הפך דמות דעתנית מאוד במרחב הרשתי. אחרי 7 באוקטובר הוא הפך לאחד הקולות הנחרצים ביותר בזכותה של ישראל בעולם - דבר שגם הקים לו שונאים רבים ופגע בכמה פרויקטים שהוא עמד לככב בהם. על ראש עיריית ניו יורק זוהרן ממדאני, פוליטיקאי שונא ישראל גדול, הכריז השחקן מלחמה, וגם הודיע שבבחירות הבאות ירוץ מולו לראשות העיר שבה הוא חי גם כיום.
"אני מכין את עצמי לפוליטיקה ולומד הרבה. אני מתכונן להתמודד מול ממדאני האידיוט כדי להביס אותו. הוא ראש העיר המטומטם ביותר בתולדות ניו יורק, אדם שהבטיח הרבה ולא עשה דבר מאז שנבחר".
חשבת פעם שתהפוך בשנות ה־50 לחייך לאקטיביסט פוליטי ולפעיל הסברה שיש הרואים בו אגרסיבי?
"לא חשבתי על זה בכלל, אבל אני לא מחשיב את עצמי לאקטיביסט. גם לא חשבתי שתהיה לי אמירה כל כך שנויה במחלוקת. אני מודע למה שחושבים עלי, אבל יש לי את הדרך שלי להתנסח, ואין לי סבלנות לעשות זאת בדרך תקינה פוליטית. אני גם חושב שצריך לאסור שימוש במילה 'הסברה', כי בסוף משתמשים בכל דבר ש(יהודים) עושים - נגדם.
"אז אני לא מתווכח, לא מנהל דיון. אין לי זמן או כבוד כלפי אנטי־יהודים, ואני לא צריך להסביר להם כלום ושום דבר", הוא מסכם את הדברים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו