הבמאי יעקב (ינקול) גולדווסר הלך לעולמו בגיל 76 אחרי מאבק בדמנציה. הלווייתו תתקיים מחר (שישי) ב-10:30 בבית העלמין ירקון.
גולדווסר ביים את "מתחת לאף", "אבא גנוב", "מעבר לים" ו"שרוכים", ובטלוויזיה את "לתפוס את השמיים" ו"מעורב ירושלמי". "מעבר לים" זכה בתשעה פרסי אופיר, ובהם פרס הסרט הטוב ביותר ופרס הבימוי. את דרכו בקולנוע החל בסוף שנות ה-60, ופעל בו יותר מחמישה עשורים כבמאי, מפיק, עורך ואיש קול.
גולדווסר נולד ב-1950 בתל אביב להורים שעלו מפולין. הוא לא למד קולנוע במסגרת מסודרת. מגיל 15 יצר סרטים קצרים עם חברו יקי יושע, ובהם "הסוף" של יושע ב-1969, שבו גם הופיע. בתחילת שנות ה-70 היה עורך שותף של "שלום, תפילת הדרך", סרטו הארוך הראשון של יושע. באותה תקופה פנה לתחום הקול, עבד כמקליט קול ובהמשך התמחה בהקלטת אפקטים קוליים לסרטים. ב-1980 הפיק את "טרנזיט" של דניאל וקסמן, הסרט הראשון שקיבל תמיכה מהקרן לעידוד קולנוע ישראלי איכותי. מאמצע שנות ה-70 ועד 2000 היה במאי פרסומות, ולדבריו זה היה מקור פרנסתו העיקרי.
את סרטו הארוך הראשון כבמאי, "מתחת לאף", יצר ב-1982. את התסריט כתב יחד עם חיים מרין, קצין משטרה לשעבר, שהפך לשותפו הקבוע. הסרט, בכיכובם של אורי גבריאל ומשה איבגי, התבסס על פריצה אמיתית לכספת בבניין המטה הארצי של המשטרה. הוא מכר יותר מ-90 אלף כרטיסים אך לא החזיר את ההשקעה בו. לדברי גולדווסר, הסרט התפשט בהמשך דרך הווידאו והקלטות הפיראטיות, ועם השנים התקבע כסרט פולחן. ב-1983 זכה בפרס מיוחד של חבר השופטים בפסטיבל סרטי המשטרה בקוניאק שבצרפת.
ב-1987 ביים את "אבא גנוב", בכיכובו ובהפקתו של יהודה ברקן. ברקן סיפר שנים אחר כך שבחר בו כי ידע שגולדווסר "יזרום איתי". הסרט הוליד שני סרטי המשך, שבהם גולדווסר לא היה מעורב.
ב-1991 יצא "מעבר לים", דרמה משפחתית על זוג ניצולי שואה בישראל של ראשית שנות ה-60, שחבר ממולח מנסה לשכנע אותו להגר לקנדה. הסרט התבסס על סיפור משפחתו של גולדווסר, וגם את התסריט שלו כתב מרין. בטקס פרסי האקדמיה הישראלית לקולנוע זכה הסרט בתשעה פרסים מתוך 12 מועמדויות. בין הזוכים היו אריה מוסקונה ודפנה רכטר בפרסי המשחק הראשי ומילי אביטל בפרס שחקנית המשנה. בסרט הופיע יאיר לפיד בתפקידו הקולנועי הראשון.
באמצע שנות ה-90 שב לקומדיית הפשע עם "מקס ומוריס", שבו חזר לעבוד עם איבגי, גבריאל ומרין. בשנות האלפיים עבר לעבוד בעיקר בטלוויזיה. ב-2000 ביים את שלושת הפרקים הראשונים של "לתפוס את השמיים" בקשת, סדרה על פי ספרה של אורה מורג על משפחה תל אביבית המתמודדת עם חזרתו בתשובה של האב. הסדרה זכתה בפרס סדרת הדרמה בפסטיבל ירושלים ובפרס האקדמיה לסדרת הדרמה הטובה ביותר.
בהמשך ביים את "מעורב ירושלמי", שיצרו אודי ליאון ונסים לוי, על משפחה ירושלמית שאחד מבניה חוזר בתשובה ואחר מתרחק מהדת. את העונה הראשונה, ששודרה בערוץ 10, ביים יחד עם ניר ברגמן, והיא זכתה ב-2004 בשלושה פרסי אקדמיה: סדרת הדרמה הטובה ביותר, השחקן (שמיל בן ארי) והשחקנית (שרה פון שוורצה). את העונה השנייה, ששודרה בקשת, ביים עם שי כנות, ובעונה השלישית, שעלתה ב-2009, היה הבמאי היחיד.
במאי 2007 יצא "אין לה אלוהים", קומדיה המתרחשת במצפה רמון, על שלוש נשים המנסות להקדים את בני זוגן ולהשתלט על שלל שוד מתוכנן. את התסריט כתבו זהר לסקוב וחיים מרין.
לצד עבודתו כבמאי לימד בימוי בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, במדרשה לאמנות בבית ברל, בבצלאל, בבית הספר סם שפיגל ובבית הספר מעלה.
ב-2018 יצא "שרוכים", לפי תסריט של מרין, על אב מבוגר שנאלץ לקחת אליו את בנו בעל הצרכים המיוחדים לאחר מות אמו. גולדווסר כינה אותו "הסרט הכי אישי שלי". הסרט התבסס בחלקו על יחסיו עם בנו הבכור, אורי, בעל צרכים מיוחדים. את האב גילם דב גליקמן ואת הבן נבו קמחי, שהכיר את גולדווסר בעבודה על "מעורב ירושלמי". את הסרט ערך בנו של גולדווסר, איתמר גולדווסר. "שרוכים" היה מועמד לפרס אופיר לסרט הטוב ביותר, גולדווסר היה מועמד לפרס הבימוי ואיתמר לפרס העריכה, וגליקמן זכה בפרס שחקן המשנה.
גולדווסר הותיר אחריו את בניו אורי ואיתמר ואת רעייתו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו