אחרי שנים של תפקידים על הבמה ועל המסך, יון קצב, בן 40, מקבל מקום בקדמת הפריים. בסרט ״בחורים טובים 3״ הוא מגלם את אחד התפקידים הבולטים לצד השחקן האמריקאי מייקל רפפורט. עבור קצב, שגדל בשומרון ושיחק לאורך השנים בתיאטרון בית ליסין והקאמרי ובסדרות כמו ״ג׳ודה״, ״שבאבניקים״ ו״שקשוקה״, זהו רגע משמעותי בקריירה שנבנתה הרחק מאור הזרקורים.
אתה בן 40, עם רזומה ארוך בטלוויזיה ובתיאטרון, אבל נדמה שהתפקיד ב"בחורים טובים 3" מסמן עבורך פריצה מסוג אחר. חיכית לרגע הזה הרבה זמן?
"כן, למרות שלאורך השנים אכן שיחקתי לא מעט, אין ספק ש׳בחורים טובים 3׳ הוא אבן דרך משמעותית עבורי. לשחק לצד שחקנים ישראלים ובינלאומיים נהדרים כאלה מרגיש כמו התחלה של משהו מרגש ומעניין שעתיד לבוא".
יש תחושה שהתעשייה מגלה אותך מחדש דווקא עכשיו. זה משמח אותך, או שיש גם תסכול מכך שההכרה המשמעותית לא הגיעה קודם?
"זה משמח מאוד. לפני שבוע פגשתי במקרה חברה מהלימודים בבית צבי שעשתה הסבה מקצועית ליועצת הנקה. אני יודע שהתחום שלנו לא פשוט, ויש לי לא מעט חברים שאחרי כמה שנים הבינו שזה כנראה לא הולך לקרות להם ועברו לתחום אחר. אני שמח שאני בסטטיסטיקה של אלה שמצליחים לשחק ולעשות את מה שהם אוהבים".
לוהקת לאחד התפקידים הבולטים בסרט, לצדו של מייקל רפפורט. איך קיבלת את הבשורה?
"הרגשתי שקיבלתי מתנה והזדמנות לשחק לצד אחד השחקנים הטובים בהוליווד. היה לי כבוד גדול לשחק לצדו. הוא מביא איתו ניסיון רב, ולמדתי ממנו המון לאורך הצילומים".
"הוא מוכן להילחם עבור ישראל בכל במה שתינתן לו"
רפפורט הביע תמיכה פומבית בישראל. הוא שיתף אותך במחיר המקצועי של העמדות האלה?
"מההיכרות האישית שלי עם מייקל הבנתי שהוא אדם שהולך עם האמת שלו עד הסוף, גם כשהוא נאלץ לשלם מחירים מקצועיים. הוא סיפר לי שעד 7 באוקטובר מעולם לא ביקר בישראל, ומאז אותו יום נורא הגיע לכאן שמונה פעמים. הוא מוכן להילחם עבור ישראל בכל במה שתינתן לו. הדהים אותי עד כמה האהבה שלו ליהדות ולמדינת ישראל גדולה ונוכחת בחיים שלו".
איך נראה המפגש הראשון ביניכם? הוא שונה מהדמות הישירה והקולנית שמכירים מהרשתות?
"הדבר הראשון שהיה לי ברור הוא שהוא אדם חכם מאוד, עם לב גדול. הוא לא שונה בהרבה ממה שרואים ברשתות. עבדנו יחד צמוד במשך חודש, וככל שעבר הזמן הבנתי שהוא אדם עם אמת אחת. עד היום אנחנו בקשר. בכל פעם שהיו טילים על ישראל הוא מיד בדק מה שלומי ומה שלום המשפחה שלי. אני מרגיש שזכיתי בחבר לחיים".
צילמתם גם בישראל וגם בניו יורק. אתה מרגיש שהתפקיד עשוי לפתוח עבורך דלת לקריירה בינלאומית?
"לצלם בניו יורק בסופת שלגים, במינוס 20 מעלות, הייתה חוויה משוגעת. רוב אנשי הצוות היו אמריקאים, שרגע לפני כן עבדו עם שחקן כמו אדוארד נורטון ורגע אחר כך עבדו איתי. כשהרגשתי שהם מרוצים מהמשחק שלי, זה חיזק את האמונה שאני יכול לעשות את זה בכל מקום בעולם. אין ספק שכל החוויה הזאת פותחת את התיאבון".
"אני יודע להצחיק ולרגש, לא משנה באיזו שפה"
בגיל 40 אתה עדיין חולם על הוליווד?
"משהו בי תמיד האמין שאגיע לשם. אני יודע להצחיק ולרגש, לא משנה באיזו שפה".
מה המחיר האישי ששילמת על השנים שבהן חיכית לתפקיד הגדול הבא?
"אני חושב שבחיים של שחקן תמיד משלמים מחיר מסוים. אמא שלי נפטרה כשהייתי באמצע הצילומים של הסדרה ׳ג׳ודה׳ של ציון ברוך, ואני זוכר איך יצאתי מהשבעה לצילומים בלי שאף אחד ידע. נסעתי לצלם את הסרט בניו יורק כשאשתי הייתה בהיריון, ולא ליוויתי אותה לבדיקות. אבל אני מרגיש שלגעת באנשים דרך המשחק זאת השליחות שלי בעולם".
בעולם המשחק יש הרבה דחיות וחוסר ודאות. איזו דחייה ערערה אותך במיוחד?
"לאורך הקריירה שלי היו כמה תפקידים שנבחנתי אליהם והגעתי לגמר מול שחקן נוסף, ובסוף הוא נבחר. כשראיתי אחר כך איך התפקיד הזה הפך לפריצה שלו, התאכזבתי שהייתי כל כך קרוב. אבל אני לא מסתכל לאחור. אני עם הפנים קדימה, בטוח בדרך שלי ובכך שזה קורה עכשיו, בזמן שנכון לי".
"אף פעם לא הסתרתי איפה גדלתי, ואני גאה במקום הזה"
גדלת בשומרון ואתה מתגורר שם גם היום. הרגשת שהמקום שממנו באת השפיע על היחס אליך בתעשיית התרבות?
"אף פעם לא הסתרתי איפה גדלתי, ואני גאה במקום הזה. הבית הוא גם חלק משמעותי מהיצירה שלי וממה שאני רוצה להביא לקהל. לכן צילמתי בשומרון את הסרט שכתבתי, ׳באמצע שום מקום׳, שביים אושרי כהן והשתתפו בו שחקנים מהשורה הראשונה בתרבות בישראל. הסרט מציג זווית אחרת על הקונפליקט, קומית ומעט בדיונית".
מה אנשים בתל אביב לא מבינים על החיים בשומרון, ומה אנשים בשומרון לא מבינים על עולם התרבות התל־אביבי?
"בתור מי שעשה את המעבר מהשומרון לתל אביב, אני חושב שבסוף אנחנו מאוד דומים. אנחנו משרתים בצבא, אוהבים את המדינה ורוצים את אותם הדברים: לצחוק, ללכת להצגות ולהופעות, לראות סרט טוב, לחוות חוויות ולנהל שיח בריא. הלוואי שנבין שכולנו עם אחד, במיוחד אחרי כל השנים הקשות שהמדינה שלנו חווה".
בתקופה שבה ישראל מעוררת מחלוקת בעולם, אתה חושש שעמדה פומבית עלולה לסגור בפניך תפקידים בחו"ל?
"כן, זה מאוד מפחיד. אנחנו רואים איך זה משפיע היום על ישראלים ועל מי שתומכים בישראל ברחבי העולם. נותר לי רק לקוות שישפטו אותי לפי יכולות המשחק והכישרון שלי, ולא ממניעים אחרים. והלוואי שתראו אותי בקרוב על שלטי חוצות בטיימס סקוור".