אבי נשר על סערת "נז"א": " לא צפיתי בו - אבל שלילת אזרחות לא נכונה"

בשבוע שעבר, כשהמדינה סערה בעקבות מחיאות הכפיים בפסטיבל ונציה, הקולנוע הישראלי זכה לתשואות אחרות לגמרי בצד אחר של הגלובוס.

זה קרה בפסטיבל טורונטו, שבו הוקרן "האהבות שלנו", סרטו החדש של אבי נשר, שזכה ל"סטנדינג אוביישן". הסרט עוקב אחר סיפורן של שבע דמויות הלכודות במערכת יחסים כושלת, שמאמינות כי 6 באוקטובר - היום שבו מתה האהבה - הוא היום הנורא ביותר בחייהן. למחרת כמובן החיים מתהפכים, וצפות ועולות אצלן תובנות לגבי מה שהיה ובעיקר מה שיהיה.

בסרט משתתפים שלום מיכאלשווילי, מגי אזרזר, יניב ביטון, נועה כהן, אוולין הגואל, לנה פרייפלד ועוד. אחרי החיבוק בטורונטו הסרט, המלא בכאב שחווינו ב־7 באוקטובר אבל גם בהומור, חמלה ותקווה, והיה מועמד ל־12 פרסי אופיר, יפתח את פסטיבל הסרטים הבינלאומי ה־42 חיפה (סוכות, 26 בספטמבר עד 3 באוקטובר) שבו גם יוענק לנשר פרס מפעל חיים של הפסטיבל על מצוינות קולנועית ותרומה יוצאת דופן לתרבות הישראלית.

תשואות מהקהל

"אמרו לנו שבטורונטו 'סטנדינג אוביישן' זה דבר נדיר כי לקנדים יש מזג מאופק", מספר נשר בחיוך בראיון ל"ישראל היום". "הקהל היה צעיר ברובו, לא יהודי ברובו כי ההקרנה יצאה בראש השנה, ההפך מקהל ביתי, והם פשוט עפו. אין להם את המטען שיש לנו על 7 באוקטובר, אז הם צפו בזה כקולנוע נטו, וכשעליתי לבמה עם השחקנים הם פשוט קמו על הרגליים. לא היינו מוכנים לכזאת הפגנה של אהבה, במיוחד בתקופה הקשה הזאת כשלסרט ישראלי יש משמעות רבה יותר".

הרגשתם את המתיחות? היתה אבטחה מוגברת?

"היתה אבטחה, הגענו במכונית משוריינת והכניסו אותנו מהדלת האחורית, אבל היתה דיכוטומיה מטורפת בין רמת החשש אל מול התפרצות האהבה. לא היו הפגנות, או קריאות, צעקות - זה היה מפגן של אהבה, וכשעמדנו על הבמה הקהל יצא מדעתו. זו הפעם השישית שלי בטורונטו, אבל מה שקרה שם השנה היה גדול יותר. הרגשנו פתאום שליחי מדינה, למרות שלא נופפנו בדגלים בשום צורה, רק עשינו סרט, אבל בסוף אם אתה עושה קולנוע טוב אתה עושה שירות גדול למדינה כמדינה. היה בזה משהו א־פוליטי שהופך לפוליטי חיובי".

בהיעדר הסברה, וכש"פאודה" עושה לנו שירות יותר מכל משרד ממשלתי, חשבת על השליחות בלספר את מה שהיה כאן ב־7 באוקטובר לעולם?

"זה לא סרט על 7 באוקטובר - זה סרט על בני אדם, ולא בכדי הוא מתחיל ב־5 באוקטובר. כל הדמויות מושתתות על אנשים שפגשתי, כל אחד מהם חווה כשל גדול מאוד בחיי האהבה שלו, וכולם מגיעים ל־6 באוקטובר בטוחים שזה היום הגרוע בחייהם. ואז מגיע 7 באוקטובר, ותוך כדי הניסיון לשרוד הם מביטים לאחור ומבינים שהיו אולי צריכים לעשות דברים אחרת, ומבטיחים שאם ייצאו מזה - הם יחפשו שינוי, תיקון.

זה סרט שאין בו הרבה מאוד סצנות קשות, אין הרבה מלחמה, זה לא סרט על 7 באוקטובר. כשאני עושה קולנוע אני מקווה שאנשים ייהנו מהסרט, ואני שולח אותם הביתה לחשוב עליהם עצמם, על החיים שלהם, זה סרט על בני אדם".

בדרך לטורונטו עברת בטקס פרסי אופיר, שם למרות מספר המועמדויות הגבוה לא זכית בפרסים.

"כל הסרטים המועמדים היו סרטם מאוד ראויים וטובים. יש כאן דור של יוצרים צעירים נהדרים. משה רוזנטל הוא כישרון ענק ויהיה במאי מאוד משמעותי. אני הייתי אחד מעורכי הסרטים המוקדמים שלו, והוא גם אדם שאני מאוד אוהב".

ובכל זאת, לא התאכזבת?

"זה באמת לא אכזבה ברמה האישית. מה שהסרט הזה עשה בטורונטו למאות האנשים שעמדו על רגליים הוא יעשה גם במקומות אחרים, אז אני הכי מפרגן בעולם לסרטים שהיו מועמדים ולא קורא לאף אחד מהם מתחרה.

"אני לא רואה את זה כתחרות. נבחר סרט של במאי מאוד מוכשר. אני אישית לא אוהב תחרות, אני חושב שאמנות לא צריכה להיות תחרותית. הדבר שאני הכי אוהב בטורונטו זה שהוא לא תחרותי. אני אוהב שהסרט שלי נחשף לקהל, שלא יחשבו בעולם על ישראל ברוח התעמולה הארסית שגורמים אחרים מנסים לייצר. אמנות טובה היא המפתח ללגיטימציה, לא קולנוע פטריוטי אלא קולנוע טוב".

"עושה סרטים קבוצתיים"

ומטורונטו לחיפה - מה עושה לך צמד המילים "מפעל חיים"?

"קיבלתי את פרס מפעל החיים הראשון שלי לפני 20 שנה בפסטיבל ירושלים, כשליה ון ליר התעקשה, ורציתי להתקשר לרופא שלי לשאול אם אני חולה במחלה ממארת ונשאר לי מעט זמן", הוא צוחק. "אמרתי לה שזה מוקדם מדי, והיא אמרה לי: אין מוקדם מדי. והאמת, שאני קצת מרגיש בן 24, שהסרט הזה הוא קצת 'הלהקה', גם שם צחקו, התאהבו.

"אני בכוונה עושה סרטים קבוצתיים. אני לא מאמין שיש גיבורים ראשיים וכל האחרים סטטיסטים, אני חושב שכולנו גיבורים ראשיים. אני שמח ומודה לפסטיבל חיפה, שאני מאוד אוהב וקרוב לליבי, אבל אין לי רגשות של סיכום. אני כבר עובד על סרט חדש, וזה מרגש ומשמח שאנשים מעריכים את הקולנוע שאתה עושה".

אל מול התשואות שלהן זכית בטורונטו, סרט אחר שזכה לתשואות בוונציה חולל סערה בישראל.

"בצבא הייתי קצין באמ"ן מחקר, שם כשאתה כותב הערכת מצב אסור לך להביע את דעתך אלא להסתמך על נתונים, ומכיוון שלא הייתי בארץ בזמן שזה קרה אין לי נתונים. מובן שאמירה שעשיית סרט כלשהו תגרור שלילת אזרחות היא אמירה מאוד לא נכונה. מעבר לזה קשה לי להתייחס, אני לא יודע מספיק".