"צעצוע של סיפור 5" לא מעביר מסר לילדים - אלא להורים שלהם

יותר מ־30 שנה מאז נכנסה לחיינו, וסדרת "צעצוע של סיפור" של אולפני פיקסאר אינה מראה כל סימני עייפות. לראיה, "צעצוע של סיפור 5", שעלה לאקרנים בסוף השבוע האחרון (שבע שנים אחרי "צעצוע של סיפור 4"), מרסק קופות ברחבי העולם, זוכה לביקורות מפרגנות וכובש את ליבו של דור חדש של צופים.

בתוך כך, גם אולפן האנימציה האהוב רענן את שורותיו והזריק קצת דם צעיר אל תוך הצוות היצירתי שלו, כאשר התסריטאית־במאית קנה האריס (31) נבחרה לעבוד לצידו של התסריטאי־במאי המנוסה אנדרו סטנטון ("מוצאים את דורי", "וול-E") ולחשוב יחד איתו על הרפתקה חדשה ומסעירה עבור באז, וודי, ג'סי וכל יתר חבריהם.

"הסרט הראשון שראיתי בקולנוע היה 'צעצוע של סיפור 2'", מתוודה האריס במהלך שיחה מקוונת עם עיתונאים בינלאומיים, ומייד גורמת לכל הנוכחים להרגיש זקנים מאוד.

"לכן, באופן טבעי, תמיד הייתי מעריצה של ג'סי. הייתי מציירת אותה ללא הפסקה כילדה. כשאנדרו פנה אלי לראשונה ושאל אם ארצה לביים את הסרט לצידו, היה רגע קצר שבו חשתי פחד. הרי אנדרו הוא בסך הכל הבנאדם שכתב את כל הסיפורים האלה שכל כך אהבתי כילדה! אבל אז אמרתי לעצמי 'רגע, הוא בעצם מבקש ממני לכתוב איתו סיפור חדש על ג'סי? כי אם כן, אני ללא ספק הבחירה המושלמת'".

החלק החמישי בסדרה אכן מתמקד בג'סי, הבוקרת העולצת שהחליפה את וודי בתפקיד ה"שריף" בסוף הסרט הקודם, והאיום הקיומי שאיתו היא וחבריה הצעצועים נאלצים להתמודד הפעם מיוצג בידי מכשיר טאבלט ממזרי, מניפולטיבי וממכר שנקרא "לילי־פד" (על משקל אייפד). 

"היו לאנדרו שלושה רעיונות בסיסיים שהוא לא מוכן היה לוותר עליהם", אומרת האריס. "הוא ידע שמכשיר הטאבלט יהיה הנבל. הוא רצה שג'סי תהיה זו שמנהלת את העניינים. והיה לו מאוד חשוב שהסרט ייפתח בסצנה שבה 50 בובות של באז יישטפו על חופו של אי בודד. אף אחד מאיתנו לא בדיוק הבין למה, אבל הוא אמר 'פשוט תזרמו איתי'. די היה בשלושת הקונספטים האלה כדי להלהיב אותנו ולגרום לנו להגיד 'ברור שג'סי היא הגיבורה עכשיו, איך לא חשבנו על זה קודם?'".

"לחגוג את הדמיון"

כמיטב המסורת, גם הסרט החמישי מקפיד להציג כמה צעצועים ומכשירים חדשים (נוסף על "לילי־פד"), ומי שמותיר את החותם הגדול מכולם במובן הזה הוא ככל הנראה Smarty Pants - מכשיר אלקטרוני מיושן שנועד לעזור לילדים להיגמל מחיתולים (מנחה הלייט־נייט לשעבר קונאן אובריאן הוא מי שמדבב אותו).

"היה מאוד מאתגר למצוא את הדרך לאזן בין כל כך הרבה דמויות מצוינות", אומרת האריס. "לפעמים באמת ניסינו לראות מי מהדמויות לא דיברה כבר כמה דקות, ואז החלטנו לתת לדמות הזאת להגיד משהו. אבל לפעמים הדברים גם התפתחו בצורה אורגנית יותר, והגענו להבנה שדמות מסוימת פשוט עובדת. נניח, בשלב מסוים הבנו שאנחנו כבר לא מנסים לשכנע זה את זה ש־Smarty Pants חשוב לסרט. כי פתאום הרגשנו שהוא גונב את ההצגה ופתאום הרגשנו שאנחנו צריכים לשלב אותו בסצנות נוספות.

"אז כן, צריך לעשות ויתורים, וצריך לתת פחות זמן מסך לדמויות שאנחנו מאוד אוהבים. אבל במקביל, גם יש לנו ביטחון שהקהל שלנו ייהנה מאוד גם מהדמויות החדשות האלה, שאנחנו מפנים עבורן מקום. זה אף פעם לא קל. יש הרבה פיות להאכיל כשעושים סרט בסדרת 'צעצוע של סיפור'".

ומה בדבר המסר שהסרט מבקש להעביר? באופן מפתיע, האריס אומרת שבפעם הזאת מוסר ההשכל של היצירה מיועד דווקא יותר עבור ההורים מאשר עבור הילדים.

"לשחק זה דבר אנושי, ואי אפשר לכבות את החלק הזה בתוכנו", היא מסכמת. "זהו המסר שאני רוצה שאנשים ייקחו איתם הביתה אחרי צפייה בסרט - ובמיוחד בתקופה הנוכחית, כשרבים מאיתנו חשים פחד מהאופן שבו הטכנולוגיה מתקדמת ומשתלטת על חיינו.

"היכולת לשחק ולדמיין היא כוח העל שנמצא בתוך כל ילד ובתוך כל מבוגר, וכל מה שאני רוצה זה שמי שיצפו ב'צעצוע של סיפור 5' ירגישו שהם רשאים להשתמש בדמיון שלהם שוב. הדברים מכוונים במיוחד כלפי המבוגרים וההורים, ולגבי כל מי שמרגיש חסר אונים מול עלייתם של המסכים והמכשירים.

"כל סרטי 'צעצוע של סיפור' עוסקים בנושא הזה בצורה כזו או אחרת, אבל הפעם אנחנו ממש מראים עד כמה שהדבר חשוב ומרכזי. רוב האנשים שעובדים בפיקסאר אף פעם לא הפסיקו לשחק ולדמיין. המטרה של הסרט הנוכחי היא לחגוג את זה".