עסיסי ומלא הפתעות: הסרט הזה סוף סוף הגיע לישראל - ואסור לפספס אותו

הייתה תקופה שרון האוורד ("נפלאות התבונה", "אפולו 13", "הורים במשרה מלאה") היה אחד הבמאים הבולטים והמצליחים בהוליווד. כיום, הוא בעיקר עושה סרטים שאף אחד לא שומע עליהם.

קחו את "עדן", לדוגמה – דרמת מתח תקופתית ועטורת כוכבים שמבוססת על סיפור אמיתי. הסרט הוצג לראשונה במסגרת פסטיבל ונציה ב-2024, אך התקשה לארגן לעצמו הפצה מסחרית מסודרת בבתי הקולנוע ברחבי העולם.

בארצות הברית הוא עלה לאקרנים כעבור שנה, והתאדה במהירות לאחר שגרף סכום זעום של מיליון וחצי דולר בלבד (כנגד תקציב של 55 מיליון). כעת, לאחר דחיות חוזרות ונשנות, הוא עולה סוף סוף בישראל. האם היה שווה להמתין לו בכלל?

באופן מפתיע, התשובה היא כן. כי לא רק ש"עדן" הוא הסרט הכי מוצלח ומהנה שהאוורד הוציא תחת ידיו מזה למעלה מעשור, אלא שהסיפור המרתק והמפתיע שבמרכזו, יחד עם צוות השחקנים המיומן שמאכלס אותו, גם הופכים אותו לראוי לצפייה בלי קשר אליו.

במילים אחרות, מדובר בסרט שנפל בין הכיסאות ונשכח שם, ולא בנפל קולנועי בלתי צפי שנדחק מן האולמות במשך שנתיים בשל איכותו הנמוכה.

עלילתו של "עדן" מתרחשת בראשית שנות השלושים של המאה שעברה, על אי מבודד באוקיינוס השקט שנקרא פלוריאנה, ובמרכזה קבוצה של מתיישבים הרפתקנים שמקווה ליצור לעצמה חיים טובים יותר בעולם הפראי והבתולי, לאחר שמאסה בתרבות המערבית.

הראשונים להקים בית במקום היו ד"ר פרידריך ריטר (ג'וד לאו) ובת הזוג שלו דורה (ונסה קירבי), שהגיעו מגרמניה כדי להשתחרר מהערכים האירופאיים הבורגניים והמנוונים. כעת הם מקיימים את עצמם בצניעות בשעה שהדוקטור שוקד על כתיבתו של מניפסט חוצב להבות שאמור להתחרות בכתביו של ניטשה.

שלוותם היחסית מופרת עם הגעתם הבלתי צפויה של היינץ (דניאל ברוהל) ומרגרט (סידני סוויני) - זוג נשוי ששמע על פועלו של הדוקטור, ושמעריץ אותו.

היינץ לחם במלחמת העולם הראשונה, והוא מבקש לפתוח דף חדש במקום מבודד ומרוחק. בנוסף, הוא גם סבור שהאוויר הצלול שעל האי עשוי לעזור לבעיות הבריאות של בנו. מרגרט, רעייתו הטרייה והנאמנה, לא בהכרח חושבת שמדובר ברעיון טוב. אבל היא שומרת את דעותיה לעצמה, כמובן. לפחות לעת עתה.

פרידריך ודורה מתבאסים מאוד לגלות שהם כבר אינם לבד על האי, וקבלת הפנים שהם מציעים להיינץ ולמרגרט נגועה בלא מעט נבזיות, מתוך תקווה שהשניים יישברו מהתנאים הקשים ששוררים במקום ויחליטו לנטוש ולשוב לציוויליזציה. אלא שהזוג הצעיר דווקא מתברר כעמיד ובעל תושייה, ולא נראה שבכוונתו לעזוב.

העניינים מסתבכים עוד יותר כאשר ברונית מניפולטיבית ומסתורית בשם אלואיז (אנה דה ארמס) מופיעה לפתע על החוף מלווה בשני מאהביה החסונים ומכריזה שבכוונתה לבנות על האי מלון פאר. האם האי שלנו גדול מספיק כדי להכיל את כולם?

בואו נתחיל מהשחקנים דווקא. למרות שכולם מקפידים לדבר עם מבטאים מצחיקים (חוץ מדניאל ברוהל, כמובן, שמדבר במבטא הרגיל שלו), כולם ללא יוצא מן הכלל עושים עבודה פנטסטית.

כל אחד מהמשתתפים מקבל את הרגע הדרמטי הגדול שלו – לסידני סוויני, למשל, יש סצינת לידה מטורללת לחלוטין, מהסוג שצריך לראות בעיניים כדי להאמין - וגם הדינמיקה הקבוצתית, שהולכת והופכת ליותר ויותר מורכבת ועויינת ככל שהסיפור נמשך, משכילה להיות מבדרת לכל אורך הדרך.

האוורד, מצדו, מביים את הסרט ביד בוטחת ומקצועית ומיטיב לנווט את הדמויות בשעה שהעניינים על האי מתדרדרים באופן בלתי נמנע לכאוס ולאלימות. העובדה שהסיפור העסיסי ומלא ההפתעות מבוסס על אירועים אמיתיים ללא ספק מעניקה להתרחשויות ערך מוסף (ועשויה לעודד אתכם ללמוד עוד על הנושא).

בתוך כך, האופן הסבלני והבסך הכל אלגנטי שבו האוורד פורש את המעשייה ההזויה והקיצונית שלו מזכירה את הקולנוע ההוליוודי של לפני עשרים-שלושים שנה (אבל בקטע טוב).

אז כן, כבר כמעט ולא עושים סרטים כאלה בימינו, ואני מניח שהרבה יותר אנשים היו שומעים על "עדן" (ואולי אפילו צופים בו) אם הוא היה מיני סדרה של שישה פרקים בנטפליקס.

אבל רון האוורד לא שכח את העבודה, והאמת היא שכיף גדול לראות אותו חוזר לאלמנט שלו, ומוציא הופעות משחק כה מהנות מאנסמבל רעב שבא לתת בראש. סיפור טוב. במאי טוב. שחקנים טובים. לפעמים באמת שלא צריך יותר.

"עדן", ארה"ב 2024

ציון: 3.5 כוכבים