למרות מכתב האמנים הפרו-פלסטיני: הסרט הישראלי כובש את פסטיבל ברלין

בעוד שיצירה ישראלית מוחרמת מעבר לים ואמנים ישראלים מודרים מפסטיבלים, הנה סיבה טובה לחייך - וכמו שאנחנו אוהבים לומר: "גאווה ישראלית".

אמש התקיימה הפרמיירה החגיגית של סרט הביכורים של הבמאי אסף מכנס, "לאן", בפסטיבל ברלין, שהפך לאחד הסרטים המדוברים באירוע.

מרגע שהוכתר על ידי "הוליווד ריפורטר" כפנינה הנסתרת של הפסטיבל, ההקרנות שלו נמכרו עד אחרון הכרטיסים תוך דקות ספורות, וגם אמש, בהקרנה עצמה, עמד הקהל והריע בסיומה.

"כוחו האמיתי של 'לאן' טמון ביכולתו לבטא מתחים אישיים ופוליטיים עמוקים דרך מילים מעטות, תנועות גוף או מבטים חטופים. הדרמה האינטימית והחודרת הזו משיבה באנושיות ולהט למחלוקות לאומיות טעונות. כך הופך 'לאן' לדיוקן נוקב של חיים לא מושלמים, שהוכשלו בידי ההיסטוריה המכבידה, דעות קדומות והחלטות שגויות - אך עדיין ראויים להזדמנות לתיקון", כתבו ב"סקרין דיילי".

מבקר הקולנוע דייגו לרר הוסיף: "'לאן' הוא דרמה אנושית עדינה ורגישה, שמראה איך חמלה והכרה באנושיות יכולה לקרב בין בני אדם שהמציאות החדשותית מציירת כאויבים. אי אפשר שלא להזדהות עם שתי הנשמות האבודות והמבולבלות המחפשות משמעות ברחובותיה של ברלין המטושטשת, הנשקפת מבעד לחלונות כצל חיוור ומרוחק, עיר שנדמית כאילו שייכת לאחרים".

"לאן" הוא דרמה קומית המתרחשת בברלין, שבה חסן, נהג אובר פלסטיני בן 55, אוסף למונית את אמיר, צעיר ישראלי חדש בעיר המנסה לתחזק קשר רומנטי מבלבל. מה שמתחיל כנסיעה אקראית הופך למפגשים חוזרים במונית של חסן בין שני אנשים שעזבו הכל, עברו לארץ זרה והלכו לאיבוד. המפגשים הופכים לחיבור אמיתי בנסיעות בלילות ברלין הקפואים, ונותנים לאמיר תחושה של בית. את חסן הם מעודדים להתעמת לראשונה עם סיפור חייו.

הסרט הוא קו-פרודוקציה גרמנית-ישראלית בהפקת תותים הפקות, האחים רוגובין, בתי קולנוע לב ואיקונוקלאסט פילמס. מפיקים שותפים: מוחמד באבאי, יונתן פינגולד ויוליה בדואין פינגולד. הסרט נעשה בתמיכת קרן הקולנוע הישראלי, ARTE/ZDF וקרן גשר לקולנוע רב-תרבותי.

כידוע, למעלה מ-80 אנשי קולנוע שהשתתפו בפסטיבל ברלין - בשנים עברו ובהווה - פרסמו לאחרונה מכתב פתוח המותח ביקורת חריפה על הפסטיבל. לטענתם, הפסטיבל נוקט ב"שתיקה" בכל הנוגע למלחמה בעזה ומפעיל "צנזורה" כלפי אמנים שהעזו להביע את עמדתם בנושא.

בין החותמים על המכתב ניתן למצוא שמות גדולים כמו זוכי האוסקר טילדה סווינטון וחוויאר ברדם, יחד עם הבמאי אדם מקיי והשחקן בריאן קוקס. החותמים הביעו במכתב את ציפייתם כי "המוסדות בתעשייה יסרבו להיות שותפים לאלימות הנוראית הממשיכה להיות מופעלת נגד הפלסטינים".

פרסום המכתב חל בתוך ימי הפסטיבל עצמו, שבהם הפכה הפוליטיקה לנוכחת במיוחד. יו"ר חבר השופטים וים ונדרס הצית את הדיון כבר במסיבת העיתונאים הפותחת, כאשר בתגובה לשאלות על עזה ועל תמיכת ממשלת גרמניה בישראל, הצהיר כי "עלינו להישמר מפני פוליטיקה" וטען שסרטים הם "ההיפך הגמור ממנה".

מכתב המחאה של האמנים מזכיר כי בעבר לא היסס הפסטיבל לפרסם "הצהרות נחרצות" בעניין פשעים שבוצעו נגד אנשים באיראן ובאוקראינה. החותמים קוראים לפסטיבל "לעמוד בחובתו המוסרית ולהצהיר באופן חד-משמעי על התנגדותו ל"רצח העם של שמתבצע על ידי ישראל, לפשעים נגד האנושות ולפשעי המלחמה נגד הפלסטינים", ולחדול לחלוטין מלהגן על ישראל מפני ביקורת ותביעות לאחריות.