כזה עוד לא ראיתם: סרט האימה הזה יגרום לכם לחבק את הכלב שלכם ולבכות

ז'אנר האימה ממשיך לחדש, להשתכלל ולהפתיע. קחו את "כלב טוב", לדוגמה: מותחן אימה מסוגת "הבית המכושף", שמובא כל כולו מנקודת המבט של רטריבר חמוד ומפוחד בשם אינדי.

על הנייר הקונספט הנ"ל אולי נשמע לכם כמו גימיק ותו לא, אבל בפועל מתברר שמדובר דווקא ברעיון מבריק למדי שמצליח להפוך את הנוסחה המוכרת והלעוסה לרעננה ויצירתית. גם אם התוצאה אינה מושלמת במאה אחוז, אני יכול להבטיח לכם שסרט כזה עוד לא ראיתם.

העלילה פשוטה ומוכרת, אך גם יעילה מאוד. ברנש בשם טוד (שיין ג'נסן) מחליט להסתתר מהעולם בבקתה המבודדת שהוריש לו סבו. הוא אינו נמצא בקו הבריאות, כך ניתן לנו להבין מייד בפתיחת הסרט, אך פרטי מחלתו נותרים עמומים. מה שכן ברור הוא שטוד השתחרר לאחרונה מבית החולים, ושמצב רוחו שפוף ביותר.

בתוך כך, עושה רושם שהיחיד שמצליח לעודד את טוד בשעתו הקשה הוא אינדי, כלבו הקטן והנאמן, שנותר לצידו גם כעת. אך עם ההגעה לבקתה, בשיאה של סופת גשמים רצינית, גיבורנו השעיר והסימפטי מייד מתחיל לחוש שמשהו אינו כשורה. הוא שומע רחשים מסתוריים ומבחין בדמויות מאיימות בצללים. טוד אמנם מרגיע אותו שוב ושוב ומבטיח לו ש"שזה כלום", אך אינדי המודאג אינו משתכנע. משהו מוזר קורה כאן, הוא חושב לעצמו. ואין לנו אלא להסכים עימו.

"כלב טוב" הוא סרט עצמאי קטן וקצר שנמשך פחות מ־90 דקות, אך התסריטאי־במאי בן לאונברג, שזוהי יצירת הביכורים שלו, מקפיד לנצל כל שנייה מתוכן. הצילום המסוגנן והאווירתי נותר בגובה נמוך לאורך כל הדרך ומקפיד להביא לנו את הדברים אך ורק כפי שהם נקלטים בעיניו של הכלב (תוך כדי שהוא מותיר את פרצופיהם של בני האדם מחוץ לפוקוס).

מצד אחד, הדבר יוצר תחושת דיסאוריינטציה, שמוסיפה ללחץ. מצד שני, העובדה שאנחנו ממש לא רוצים ששום דבר רע יקרה לאינדי, תורמת גם היא לחרדה ולפחד, כמובן, ומעצימה אותם באופן משמעותי.

אינדי עצמו מתגלה עד מהרה כשחקן יוצא מן הכלל, ואם היו מחלקים פרסים לכלבים הוא ללא ספק היה זוכה בכולם. המבטים מלאי הנשמה שלו יגרמו לכם להתאהב בו באופן מיידי, והסיטואציות הקיצוניות שאליהן הוא ייקלע במהלך הסרט ייתנו לכם את ההרגשה שאתם מצויים על רכבת הרים רגשית שבלתי אפשרי לחזות את מהלך נסיעתה.

בתוך כך, הידיעה שמדובר בכלבו האהוב של הבמאי לפחות מנטרלת כל מחשבה על ניצול או התעללות באינדי במהלך הצילומים (שנמשכו לא פחות משלוש שנים).

אני מודה שאהבתי העזה לכלבים כמעט גרמה לי לדלג על "כלב טוב". אך אני שמח שהתגברתי על רתיעתי הראשונית וצפיתי בו בכל זאת. שכן בסופו של דבר, סרטו היפה והסבלני של לאונברג הוא פחות סרט על היצורים הקריפיים שאורבים לנו (ולכלבים שלנו) בחשיכה, ויותר יצירה מוקפדת ומלאת מחשבה שמדגימה את הקשר הכה מיוחד בין כלבים לבין בעליהם.

לא אעשה לכם ספוילרים, כמובן, אך כן אומר שהסוף הפיל אותי לקרשים (וכן אזכיר את קיומו של האתר doesthedogdie.com, שמיועד עבור חובבי קולנוע וכלבים שרוצים לבדוק מראש אם הכלב שמופיע בסרט בו הם מעוניינים לצפות שורד עד הקרדיטים). כשתיארתי את מה שקורה בסצנה האחרונה של הסרט לחובבת כלבים שלא מצאה את האומץ לצפות בו בעצמה, העיניים של שנינו החלו להתמלא בלי משים בדמעות.

אז כן, "כלב טוב" הוא ללא ספק סרט טוב. טוב מאוד, אפילו. אבל הוא גם עצוב ומרגש מאוד. ואחרי שתצפו בו, כל מה שתרצו לעשות הוא לתת לכלב שלכם חיבוק גדול.

"כלב טוב", ארה"ב 2025

ציון: 4 כוכבים