אוצר קולנועי: הסרט המיתולוגי שוחזר ויוצג לקהל הרחב בפסטיבל הקולנוע של ירושלים

שורה של פרויקטים תיעודיים מפעימים, פיוטיים ויוצאי דופן כמו "בירושלים" (1963) ו"יומן" (1983), סייעו להפוך את דוד פרלוב לאחד מגדולי הבמאים הישראלים בכל הזמנים.

כעת, בזכות עבודת הרסטורציה המרשימה והמבורכת של ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים, חובבי הקולנוע מוזמנים להיחשף גם לצד אחר ופחות מוכר של פרלוב, כפי שזה בא לידי ביטוי ב"הגלולה" - הסרט העלילתי היחיד שהיוצר האגדי ביים במהלך הקריירה שלו.

זוהי פנטזיה נועזת ופרועה ברוח שנות ה־60, שבמרכזה זמר מועדונים בשם גץ (יוסי בנאי) שנוטל גלולת קסם שמשיבה לו את נעוריו. בינתיים, אחיו הבכור וההיפוכונדר פלטיאל (אבנר חזקיהו) מנסה להיחלץ מצרותיו הכלכליות בעזרת בול נדיר שידוע בכינויו "פלשתינה 1926". מי שתורמים למהומה הסוריאליסטית שמתפתחת על המסך הם צווינגל הרוקח (שרגא פרידמן) ובתו הרמינה (ז'רמן אוניקובסקי), והעניינים מגיעים לשיאם באופן נפלא ובלתי נשכח בהופעה חיה של גץ שיוצאת משליטה.

את התסריט של "הגלולה" - שעותק משוחזר שלו יוקרן ב־22 ביולי במסגרת פסטיבל הקולנוע של ירושלים - רקח המחזאי ניסים אלוני (זהו התסריט היחיד שכתב לקולנוע), והפקתו נתקלה בקשיים רבים שמנעו את השלמתו במשך שנים (הוא צולם ב־1968, אך עלה לאקרנים רק ב־1972).

בתוך כך, המבקרים לא ממש התחברו לסרט הניסיוני, והקהל המקומי התעלם ממנו לחלוטין. פרלוב, כך נראה, הבין את הרמז, ולא יצר סרט עלילתי נוסף עד מותו ב־2003 בגיל 73.

"אני מסתכלת על הסרט הזה ולא מאמינה למראה עיניי", אומרת בתו של פרלוב, אשת הקולנוע והעורכת זוכת פרס אופיר יעל פרלוב, שליוותה את תהליך הרסטורציה. "הדיאלוגים ההזויים, הקצב, המוזיקה - איזה כיף! איזה קרקס! דוד מעולם לא עישן חשיש ולא שתה, אבל הסרט הזה לגמרי מבטא את הרוח של שנות ה־60".

הסרט הזה גם נראה כמו תגובה ישירה לסרטי הגל החדש הצרפתי, שחוללו מהפכה של ממש בקולנוע באותן שנים.

"אין לי ספק שגודאר וטריפו ויתר יוצרי 'הגל החדש' השפיעו מאוד על 'הגלולה', אבל היום ברור לי שיש כאן גם משהו אישי מאוד. היום אין לי ספק שדוד עשה את הסרט הזה עבור אביו, שהיה קוסם נודד. דוד נולד בברזיל וכמעט לא ראה את אביו בכלל. מה שנשאר לו בראש הוא הדמות הזאת שעושה קסמים. זה הדבר שבאמת מרגש אותי. כי לכאורה זהו סרט על אדם שרוצה להיות צעיר - אבל כל הסרט הוא בעצם מחווה לקסם הקולנועי".

למה הסרט התעכב כל כך ביציאתו?

"לא היה מספיק כסף כדי להשלים אותו. הייתי צעירה מאוד, אבל אני זוכרת שהיתה אווירה מאוד קשה בבית. כל הזמן היה מתח סביב עניינים של כסף. בסוף חבר ברזילאי של דוד סייע לו לסיים את זה".

איך "הגלולה" התקבל כשסוף־סוף יצא לאקרנים?

"הוא לא התקבל. לא נמצא לו מקום. אבל צריך לזכור שבתקופה שבה הסרט נוצר, אנשים התנגדו לכך שהביטלס יבואו להופיע בישראל, כי היה חשש שישחיתו את הנוער. אז מה יוסי בנאי הפריק הזה רוצה מאיתנו עכשיו? מי אלה המשוגעים האלה בשיער הארוך שרוקדים ושרים על כך שהם רוצים להיות צעירים? מי ירצה לראות סרט כזה? זה לא יכול היה להתקבל אז, אבל זה בסדר. דוד עשה את הסרטים שלו כי רצה לעשות אותם. הוא לא חשב על הקהל. הוא לא חשב מה יגידו".

"לא היה מתוסכל"

אבל הוא כן הבין שכנראה אין מקום לקולנוע מסוג זה בישראל. לראיה, זמן קצר לאחר צאת "הגלולה" הוא כבר החל לעבוד על הפרויקט התיעודי הגדול שלו "יומן".

"נכון. אבל ככה זה. חשוב לציין שדוד לא היה מתוסכל. הוא לא ישב ושאל 'מה אני אעשה עכשיו?'. 'יומן' נעשה מחוסר ברירה, ולא כי מה שהתחשק לו לעשות זה יומן אישי. החיים והגורל הובילו אותו לזה. אבל היה לו דחף פנימי למצות את היכולות האמנותיות שלו בהתאם לנסיבות שבהן הוא חי. רואים את זה באמנות שלו. 'אמן מתוסכל זה דבר נורא', הוא היה אומר לי. עם כל המכות שחטף - הוא תמיד מצא פתרונות שאפשרו לו להמשיך לעבוד".

לסיום, מה את רוצה שייקחו איתם אנשים שיצפו ב"הגלולה" כיום?

"אני רוצה שאנשים ייצאו מהאולם וישירו את השיר שמתנגן בסופו. 'בא לי שיר של נעורים'. זה החלום שלי. עם כל מה שקורה היום בארץ, אני רוצה שאנשים ייצאו מהסרט בתחושה אופטימית. הייתי פעם בהופעה של הרקדנית פינה באוש שבסיומה אנשים יצאו מהאולם והתחילו לזוז כמוה. אז כאן אני רוצה שהקהל ייצא מהאולם וישיר. זו המטרה".