"סופרמן" החדש הוא גם יהודי, וגם סופר-אנושי

"סופרמן", של התסריטאי-במאיג'יימס גאן(טרילוגיית "שומרי הגלקסיה", "יחידת המתאבדים", "פיסמייקר"), הוא סרט גיבורי על מצוין. הוא מהיר, בהיר, אופטימי, אבסורדי ומאוד-מאוד מהנה, ואין ספק שהוא מהווה יריית פתיחה מבטיחה ביותר ליקום הקולנועי החדש שלDC. במילים אחרות, החבר'ה במארוולצריכים להיות מודאגים, כי המתחרים סוף סוף התעוררו.

האם יש כרגע במאי עם רקורד מרשים יותר (ומושלם יותר) בעולמות הקומיקס מג'יימס גאן? האם יש מישהו שמבין את הדמויות האלה טוב יותר ממנו? האם יש עוד מישהו שמסוגל לקחת דבר מגוחך וילדותי כמו כלב מעופף ולהפוך אותו לדמות מצחיקה, מגניבה ומרגשת? למרבה השמחה, גם אחריצפייה ב"סופרמן", התשובה לשלוש השאלות האלה היא עדיין "לא" מהדהד.

התוצאה שיצאה תחת ידיו של גאן הפעם אמנם אינה מושלמת, אך היא קרובה מספיק. הגרסה שלו של סופרמן יוצאת לדרך בסערה, וללא הקדמות מיותרות (כי מי לא מכיר את סיפור המוצא שלו בשלב זה?), ורק ממשיכה להגביר את הקצב.

אנו מצטרפים לסיפור שנמצא כבר בעיצומו, ומלווים את איש הפלדה (שמגולם כאן באופן מעורר אהדה בידי דיוויד קורנסווט החמוד) בשעה שהוא חווה את התבוסה הראשונה שלו. מולו ניצב הנמסיס המיתולוגי שלו, לקס לות'ר (ניקולס הולטהנהדר), שנעזר בצבא פרטי, במיטב הטכנולוגיות, בבריגדה של כותבי טוקבקים, ובהרבה פייק ניוז כדי לזרוע כאוס בעולם. אם הוא יזכיר לכם את אלון מאסק, זה כנראה לא בטעות.

במשך כל החצי הראשון של הסרט, התסריט בעצם מכניס את סופרמן לבור מטפורי של צרות, בשעה שהחצי השני מוקדש כמעט כולו להיחלצות שלו מהבור. כך הצופים יכולים לחוש אמפתיה כלפיו כבר מהדקות הראשונות, וכך אנחנו גם לא צריכים לבזבז זמן מסך יקר על אקספוזיציה ועל כל מיני סצינות קאנוניות שכבר ראינו עשרות פעמים בעבר.

תוך כדי, גאן מעמיס קווי עלילה ומציג שלל דמויות ישנות וחדשות, והכל נופל למקום בצורה כמעט מושלמת. הליהוקים מצוינים (רייצ'ל ברוסנהאן עושה עבודה כבירה בתור לויס ליין), סצינות האקשן מסעירות ויצירתיות, הטון משועשע אך מודע לעצמו, ומי שאוהב קומיקס יתקשה מאוד למצוא על מה להתלונן.

למעשה, כל כך נהניתי מהשעה הראשונה של "סופרמן", ומהדרך שבה גאן פשוט זורק אותנו אל תוך הסיפור ומתחיל לדהור, שתוך כדי צפייה הייתי בטוח שזה עומד להיות סרט של חמישה כוכבים. התחושה לא החזיקה מעמד עד הסוף – בעיקר כי המערכה השלישית קצת מתפקששת ולא לגמרי מצליחה למקסם את הפוטנציאל הדרמטי והאמוציונאלי של כל מה שנבנה קודם לכן. אבל יש כאן כל כך הרבה דברים יפים ורגעים מבריקים שאני לא יכול לחכות לצפות בסרט שוב.

ומה באשר לשמועות שהסרט אנטי-ישראלי, אתם שואלים? ובכן, אם ממש רוצים, בהחלט אפשר לזהות בסרט כמה אלמנטים שניתנים לפירוש כפרו-פלשתיניים. למשל, העימות הצבאי שעומד במרכז העלילה אמנם אמור לדמות את מלחמת רוסיה-אוקראינה, אך בשעה ש"הרוסים" נראים כמו רוסים, ה"אוקראיניים" דווקא נראים כמו פלשתינים. בנוסף, יש כאן דמות מאוד משנית של מוכר פלאפל שכדאי לשים לב אליה (ולתפקידה בעלילה), וגם הקנוניה הגדולה של לקס מהדהדת טענות שמושמעות בידי השמאל האמריקאי (בהקשר זה כדאי לציין שגם הימין בארצות הברית אינו מרוצה מהסרט וטוען שהוא woke ופרו-הגירה).

עם זאת, יותר משהוא פרו-פלשתיני, "סופרמן" הוא סרט פרו-אנושי. יש לו לב ענק, והוא פשוט אוהב בני אדם. הגיבור שלנו בא ממקום אחר, והוא נטול ציניות. תקראו לו נאיבי, אבל הוא מאמין בנו ובטוב שבנו. בניגוד לסופרמן של זאק סניידר, הוא עושה כל מאמץ כדי לא להרוג אף אחד. גם לא את הרעים. במהלך הסרט אנחנו שוב ושוב רואים אותו מציל ילדים. לעזאזל, בשלב מסוים, הוא אפילו מציל סנאי. הוא לא בא לשנוא. הוא בא לאהוב. הוא בא לעורר השראה. הוא בא להוות דוגמה. כך שאם חלקים מהסרט מעוררים אי נוחות מסויימת בקרב צופים ישראלים (וכבר קראתי כמה פוסטים בפייסבוק שמדברים על כך), ייתכן שהבעיה מצויה בנו ובאיך שאנו רואים את עצמנו, ולא בו.

אבל עזבו אתכם. לא חייבים להפוך כל דבר לוויכוח. לא חייבים לחפש בכוח על מה להתעצבן. בואו לא נשכח את שורשיו היהודיים של סופרמן. בואו לא נשכח שדיוויד קורסנווט הוא השחקן היהודי הראשון שמגלם אותו. בואו ניקח נשימה עמוקה ונתמקד בדבר שלשמו התכנסנו. כלומר, בסרט. קחו את הילדים/נכדים/אחיינים שלכם לראות אותו. הם יעופו עליו. הם ימותו עליו. הם לא ישכחו אותו. גם לכם יהיה כיף, באחריות. ג'יימס גאן עשה את זה שוב.

"סופרמן", ארה"ב 2025