נני מורטי, הפרובוקטור הקולנועי של איטליה, מעולם לא נחשב לאדם שנזהר בלשונו - לא על המסך ולא מחוצה לו. השבוע, הבמאי, השחקן והמפיק עטור הפרסים הטיל פצצה ברשתות החברתיות ישירות לעבר ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, והצית מחדש את הוויכוח הלוהט ממילא סביב ישראל, עזה ותפקידם של האמנים בפוליטיקה.
הפוסט של מורטי באינסטגרם היה חד וברור: תמונה של נתניהו עם הכיתוב "כמה פלשתינים עוד צריכים למות כדי שתהיה מרוצה וסוף סוף תפסיק?". המסר, בסגנון הישיר שמאפיין את מורטי (71), לא רק שאל שאלה אלא היווה כתב אישום, זעקה מוסרית והזמנה ל-151 אלף עוקביו להביט ישירות אל תהום הסכסוך המתמשך ועקוב הדם בין ישראל לפלשתינים.
מורטי כיוצר לא מפסיק לערבב פוליטיקה שמאלנית, הומור אבסורדי ואוטוביוגרפיה, כשסרטיו - ביניהם "יומני היקר" ו"חדרו של הבן" (זוכה דקל הזהב בקאן) - נחשבים לא רק להיטי פסטיבלים אלא לאבני דרך תרבותיות לדור שלם של פרוגרסיבים אירופאים. מורטי תמיד היה איש שמאל מובהק ולא פחד לעורר סערות, בין אם בלעג לאיטליה של ברלוסקוני ובין אם בביקורת נוקבת על מה שהוא רואה כמעורבות המערב בסבל במזרח התיכון.
היחס שלו לישראל מורכב לא פחות מהמציאות באזור. ב-2021 ביים את "שלוש קומות" (Tre Piani), עיבוד לרומן של הסופר הישראלי אשכול נבו. את העלילה הוא אמנם העביר מתל אביב לרומא, אך הזהות הישראלית של המקור נותרה ברורה - עדות לנכונותו של מורטי להעמיק בתרבות הישראלית גם כשהוא מבקר את מדיניותה.
הפוסט החריף שפורסם באינסטגרם שלו בתחילת השבוע וזכה לעשרות אלפי לייקים לא נכתב בחלל ריק. הוא הגיע לאחר גל ביקורת בינלאומית גוברת על פעולות ישראל בעזה, כשמעל 350 אמנים - ביניהם פדרו אלמודובר, ריצ'רד גיר וסוזן סרנדון - חתמו על מכתב פתוח המגנה את "השתיקה" של הקהילה הבינלאומית "בעוד בעזה מתרחש רצח עם". מורטי, כהרגלו, בחר לא להסתתר מאחורי אחרים אלא להפעיל את המגפון שלו ולהגביר את קולות המחאה.
התגובות ברשת לא איחרו לבוא. "תודה שאתה משתמש בבמה שלך כדי לומר אמת לשלטון", כתבה אחת. אחרת הוסיפה: "אסור לאמנים לשתוק מול עוול". לצד התמיכה הייתה גם ביקורת: "תחזור לעשות סרטים", כתב מגיב, ואחר האשים את מורטי בפישוט יתר של מציאות מורכבת.
יש שיטענו שאמנות ופוליטיקה צריכים להישאר נפרדים - כאילו אי פעם היו כאלה - אבל עבור מורטי, כך נראה, שתיקה היא שותפות לעוול - לא משנה כמה המציאות מורכבת יותר מדעה כזו או אחרת. סרטיו, הצהרותיו ועכשיו גם הפיד שלו, כולם חלק מאותו פרויקט: להכריח את הקהל להתמודד עם אמיתות לא נוחות, לא משנה עד כמה הן מסובכות, שנויות במחלוקת או לא פתורות.