בואו נודה באמת: אם הייתם גדלים ביקום של מארוול או DC, הסיכוי שהייתם מסיימים את הילדות בלי טראומה זהה לסיכוי של ברוס ויין לישון לילה אחד בלי סיוטים. שם, הורים מתים הם לא טרגדיה, הם מסורת. יתמות, נטישה, התעללות, אשמה - כל אלה הם לא רק טוויסטים בעלילה, אלא כמעט תנאי קבלה ללבישת גלימה. אבל האם כל זה הופך אתכם אוטומטית לגיבור על או לנבל על ומה אפשר ללמוד מזה על ילדים בעולם האמיתי, כאלה שלא נולדו עם עכביש רדיואקטיבי ביד?
כאן נכנסים לתמונה חוקרי הסיעוד מאוניברסיטת קלגרי, שהחליטו לעשות את מה שכל חובב קומיקס חלם עליו - להושיב את סופרמן, וונדר וומן והארלי קווין על ספת הפסיכולוג, ולתת להם למלא שאלון ACE (Adverse Childhood Experiences ) - כלי קליני שמודד חוויות ילדות שליליות כמו התעללות, הזנחה, אובדן הורה ועוד. המחקר, שפורסם בכתב העת המדעי PLOS One, בדק 28 דמויות מ-33 סרטים וניסה לענות על השאלה: האם טראומה בילדות היא המתכון הבטוח להפוך לנבל או שאפשר גם אחרת?
המתודולוגיה כאן לא פחות מסקרנת מהשאלה עצמה. צוות החוקרים, בהובלת ג'וליה וויגמור וד"ר ג'ניפר ג'קסון, בחר דמויות מגוונות מבחינת מגדר, מוצא ורקע. הם צפו בכל סרט שבו הופיעה כל דמות, ניתחו את קורות חייה (כן, גם כשהן בדיוניות לחלוטין), ואספו נתונים על חוויות ילדות כמו אובדן הורים, התעללות, הזנחה, חשיפה לאלימות ועוד. כל דמות קיבלה ציון ACE בדיוק כמו מטופל בקליניקה והכל לפי פרוטוקול קליני אמיתי.
והם לא הסתפקו רק בגיבורים המוכרים: גם דמויות כמו הארלי קווין, שאנג-צ'י, הפנתר השחור ולוקי נכנסו למשוואה, כדי לבדוק האם טראומה בילדות באמת מנבאת נטייה לרוע או לגבורה. החוקרים הניחו מראש שלנבלים יהיו ציוני ACE גבוהים יותר, כלומר יותר טראומות בילדות, אבל המציאות, כמו תמיד סירבה לשתף פעולה עם הקלישאות.
גיבורים עם טראומה, נבלים עם פריבילגיות
התוצאות היו חדות כמו להב של וולברין: אין שום קשר מובהק בין רמת הטראומה בילדות לבין הנטייה להפוך לנבל או גיבור. נטשה רומנוף (האלמנה השחורה) עם ציון ACE הגבוה ביותר במחקר בוחרת להיות גיבורה. לוקי שגדל בסביבה תומכת ופריווילגית בוחר שוב ושוב בצד האפל. פיטר פארקר (ספיידרמן) חווה אובדן של הורים ודוד, אבל הופך לגיבור. ברוס ויין (באטמן) רואה את הוריו נרצחים אבל בוחר צדק ולא פשע. לעומתם, הג'וקר (בגרסת "האביר האפל") מתאר ילדות רצופת התעללות, אך הופך לסמל לאנרכיה.
המשמעות? טראומה בילדות משפיעה, אבל לא קובעת את המסלול המוסרי. ד"ר ג'ניפר ג'קסון מסבירה: "זו גישה לא שגרתית שמאפשרת לנו לדבר עם ילדים על נושאים קשים דרך דמויות שהם אוהבים. טיפול נפשי נושא עמו סטיגמה, אבל כשמדברים על באטמן או וונדר וומן זה הופך את הנושא לנגיש, לא מאיים ואפילו מעורר השראה. אם ברוס ויין שאיבד את הוריו בחר להיות גיבור, אולי גם ילד שחווה קושי יכול לראות בעצמו תקווה".
ג'וליה וויגמור, שהובילה את המחקר הוסיפה: "שאלון ACE משמש קלינאים כדי להעריך סיכון ללחץ רעיל ותוצאות בריאותיות שליליות. ציפינו לראות קשר בין טראומה לרוע, אבל גילינו שהבחירה ולא רק הנסיבות היא שמבדילה בין גיבור לנבל. זה מסר חשוב לילדים ולמבוגרים: טראומה לא חייבת להכתיב את גורלך".
החוקרים מאמינים שהשיטה הזו יכולה לשמש כלי חינוכי וטיפולי לא רק לאנשי מקצוע, אלא גם להורים ולמורים כדי לעזור לילדים להתמודד עם טראומה ולדבר עליה בלי פחד או בושה. השיח עובר מהפחדה להעצמה ומהאשמה לתקווה. ד"ר ג'קסון מדגישה: "ככל שיש יותר דמויות מגוונות, כך יותר ילדים יכולים להזדהות ולמצוא השראה. אם ילד רואה גיבור דומה לו זה פותח דלת להזדהות ולשיחה".
המחקר של קלגרי לא רק מפרק מיתוסים על טראומה וגיבורי על, אלא גם מציע גישה רעננה, נגישה ואנושית לשיח על בריאות נפשית, כזו שמבוססת על עובדות, חוויות אמיתיות ודמויות שכולנו מכירים מהמסך. ואם תהיתם מה הפרויקט הבא של החוקרים - הם כבר עובדים על מחקר חדש, הפעם על בריאות נפשית ושירי טיילור סוויפט - כי גם לב שבור הוא כוח!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו