פואמה לחבר שנחטף: הסרט "מכתב לדוד" מפיח חיים בפרצוף שניבט מפוסטר החטופים

הפרצופים בפוסטרים של החטופים מלווים אותנו בכל מקום. בסך הכל פרצוף על פוסטר, ללא נשמה, בלי דופק ובלי עולם פנימי. כשהם רק פרצוף על פוסטר, יותר קל להדחיק את היותם אנושיים, בשר ודם; לשכוח שהם יותר מדמויות שטוחות במאבק פוליטי־חברתי־מדיני. אבל כמו שהמצלמה הצליחה להקפיא את הבעות פניהם כדי שיודפסו על פוסטרים - המצלמה גם מסוגלת לברוא נשמה.

את דוד קוניו גילה הבמאי תום שובל לפני 12 שנה, כשליהק אותו לסרט הביכורים שלהם - "הנוער". דוד ואחיו, איתן, כיכבו אז לצד משה איבגי, ולמרבה הצמרמורת - גילמו שני אחים שחוטפים נערה למטרת כופר. כחלק מהעבודה על הפרויקט, שובל נתן לקוניו מצלמה כדי שיתעד את חייו מחוץ לסט הצילומים. חומרי הגלם הללו העלו אבק בארכיון, עד ששובל פתח אותם לאחרונה. הוא גילה שם את קוניו שמאחורי הפוסטר. הוא מצא בקלטות הישנות תמונה קפואה של קיבוץ ניר עוז, עם קהילה תמימה ומגובשת, שחולמת על קולנוע ועל אהבה ועל עתיד.

הסרט הנהדר "מכתב לדוד", שזמין מאתמול ב־HOT8, הוא כמו פואמה אישית שהכין שובל לכבוד חברו החטוף. מכתב פתוח לדוד קוניו. ברגע השיא של הסרט צצה מתוך הצילומים הישנים ג'ינג'ית אחת, שירי ביבס הצעירה, שמחבקת את הגיבור ומשוויצה בהיכרות איתו.

אחריה מציג קוניו את חברות הנפש שלו עם ירדן ביבס, וזה מוציא לשון ומחייך למצלמה בילדותיות בפרצופו המוכר מהפוסטרים. "מכתב לדוד" הוא זיכרון כלוא מתקופה אחרת, על קיבוצניקים רגילים שנהנים מקולנוע ומבירה קרה וחולמים על עתיד. סתם בני אנוש חופשיים ומשוחררים. לא פרצוף על פוסטר.

מכתב לדוד | HOT8 ו־NEXT TV