ב"הבית שלנו", הבמאי המצוין לי ריג'ון לוקח את צופיו לכפר קטן ומאובק במחוז העני ביותר בסין, כדי לגולל דרמה חברתית איטית, פיוטית ונוגעת ללב על זוג חקלאים דחויים שלא מסוגלים להתקדם עם הזמנים.
מא (וו רנלין) הוא טיפוס שתקן וביישן שתקוע בעבר ושמקבל את גורלו בהכנעה. הוא גם היחיד במשפחתו שלא נשוי, ומערכת היחסים המשמעותית ביותר בחייו היא זו שהוא מנהל עם חמורו. בתחילת הסרט הוא משודך לגוייניג (האי קינג), אישה לא צעירה ולא בריאה במיוחד, שגם היא לא מרבה בדיבורים. למרות נקודת המוצא הלא־רומנטית, השניים נקשרים סביב עבודת האדמה, שנעשית בדרכים המסורתיות, ואט־אט מתפתח ביניהם קשר מפתיע ומרגש.
אך ברקע בוחשים להם גורמים אינטרסנטיים וכוחניים. דחפורים מגיעים לכפר כדי להרוס את בתיהם הריקים של תושבים שעזבו את האזור, וכדי לפנות מקום ל"עתיד". במקביל, מתברר כי למא יש סוג דם נדיר שדרוש לטיפוליו הרפואיים של בעל האדמות, ומובן שהוא ניאות לסייע לו.
פשטותו, עדינותו וטוב ליבו של "הבית שלנו" מפליאים להזדחל אל מתחת לעור, ומניבים את אחד מסיפורי האהבה היפים והעצובים שנצפו על המסך. הקשר המינורי ומלא המחוות הקטנות של מא וגוייניג אמנם לא מייצר שיאים דרמטיים רבים, אך כשאלה באים - כוחם מורגש ביתר שאת. בזכות הבימוי הפואטי והחומל של ריג'ון ותצוגות המשחק המדויקות והאמפתיות של השחקנים, זה בדיוק מסוג הסרטים הקטנים שנותרים בזיכרון זמן רב לאחר שהם מסתיימים.
בטוויסט מעציב, למרות הטון הלא־ביקורתי שננקט כדי לגולל את הסיפור, לאחר שהסרט יצא לאקרנים בסין והחל לקצור הצלחה - הממשל הורה להוריד אותו מהמסכים, ובהמשך הוא גם הועלם משירותי הסטרימינג במדינה כדי למנוע ביקורת. וכך, לא רק סגנון החיים של מא וגוייניג עבר מן העולם ונמחק - גם הם עצמם נמחקו.
ציון: 8
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
