הבמאית הצרפתייה־יהודייה רבקה זלוטובסקי התכוונה לעשות סרט על גבר אימפוטנט לפי ספרו של רומן גארי, "עצור - כאן פג תוקף כרטיסך". לצורך כך, היא גייסה למשימה את השחקן רושדי זם והחלה לעבוד על תסריט שיעשה פירוק למושג הגבריות. אך אז התערבה המציאות.
"מגיפת הקורונה פרצה", מספרת זלוטובסקי (42) בראיון שמתקיים בסוויטה מהודרת בפריז. "הייתי תקועה בדירה עם החבר שלי ועם הילדים שלו מנישואיו הקודמים, והרגשתי שאני מתאהבת בילדים. יותר מכך, התחלתי לחשוב כמה יהיה קשה להיפרד מהם אם אפרד ממנו".
כך נולד הסרט "ילדים של אחרים", שמבוסס על חייה. במרכז העלילה - רווקה פריזאית בת 40, מורה במקצועה (שמגולמת בידי וירז'יני אפירה הנפלאה), שנקשרת לבתו הצעירה של החבר הנוכחי שלה (זם, המצוין).
"הרגשתי שאני צריכה להיות אמיצה", היא אומרת, "להיות נאמנה לדמות ולנושא שהעסיק אותי. האינסטינקט הראשוני אמנם היה להחביא את עצמי מאחורי הספר של גארי, שעוסק בגבר שלא עומד לו. זה ספר יפה, אבל לא יכולתי לעשות את זה.
"בדרך כלל, כשאני עובדת על תסריט אני נפגשת עם השותפים היצירתיים שלי, ואנחנו יוצאים לשתות ולדבר על הסרט שאנחנו עושים. בגלל המגיפה זה לא היה אפשרי, והתחלתי להרגיש אימפוטנטית בעצמי. ברגע מסוים החלטתי להפסיק להתחבא ופשוט להתמודד עם זה".
כמעט לא מדברים בקולנוע על הנושאים שאת עוסקת בהם בסרט. אילו תגובות את מקבלת?
"תגובות טובות מאוד. נשים בלי ילדים שמתקרבות לגיל 40 שואלות את עצמן את אותן השאלות שהסרט שואל. יש גם צופים שהוריהם גרושים שמזדהים עם הילדה בסרט, וזה הפתיע ושימח אותי".
לא חששת לעשות סרט כל כך אישי וחושפני?
"האינטימי הוא מה שמקרב בינינו. כשיש נושא אישי, המוח אומר שלא צריך לשתף אותו. אבל זו טעות. אלה בדיוק הדברים שיוצרים קרבה בינינו. מי שלא יכול להתמודד עם זה צריך כנראה למצוא עבודה אחרת. זה היה תהליך קשוח, אבל בסופו של דבר זה עשה לי רק טוב".
הדמות הראשית בסרט יהודייה, כמוך, ויש כמה וכמה סצנות שמתייחסות לכך. עד כמה היה לך חשוב לשלב אלמנטים יהודיים בסרט?
"מאוד חשוב. אני לא דתייה, אבל מבחינה תרבותית אני מאוד קשורה לתרבות היהודית ולשאלות שהיהדות מעלה. למשל, השאלה מה אתה משאיר אחריך כשאתה מת. רציתי להתייחס לשאלה הזאת מנקודת המבט של מישהי שאין לה ילדים. זוהי המשמעות של הסרט לדעתי.
"זה סרט על אישה שאין לה ילדים, אבל שבכל זאת יזכרו אותה. היא מורה, היא מעבירה הלאה ידע ורעיונות, היא מותירה חותם בדרכה - ואני מרגישה שיש בזה משהו יהודי. גם לעשות סרטים זה להעביר דברים הלאה. מילדות מנסים להכתיב לנו, הנשים, איך צריך לחיות, אבל בסופו של דבר - אנחנו כותבות את תסריט החיים שלנו בעצמנו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו