דיי, מיצינו את סדרת הסרטים הזו

"קריד 3" הוא הסרט השלישי שעוסק במתאגרף אדוניס קריד (הכוכב העולה מייקל בי ג'ורדן), בנו של אלוף העולם המנוח אפולו קריד, והסרט התשיעי בסך הכל בסדרה המיתולוגית המתמשכת של סרטי "רוקי".

זהו גם הסרט הראשון בסדרה שבו סילבסטר סטאלון, שחייב לדמותו של רוקי בלבואה את הקריירה שלו, לא משתתף כלל - לא בכתיבה, לא בהפקה, לא בבימוי ולא במשחק. ניתן לומר שחסרונו בהחלט מורגש. אף שהסרט הנוכחי אמור לסמן את תחילתו של עידן חדש (כמו גם את תחילת קריירה הבימוי של ג'ורדן, שמתיישב כאן לראשונה מאחורי המצלמה), קשה לומר שהוא רענן במיוחד.

הנוסחה העייפה נותרה בעינה, ואיתה גם כל השטיקים (והמונטאז'ים) המוכרים. אבל בלכתו לקח עימו סטאלון את הלב ואת הנשמה של הסדרה, ולמרבה הצער - לדברים האלה לא נמצאו הפעם תחליפים הולמים, מה שמותיר את הצופים עם מוצר מלוטש אך חלול.

את הסיפור הפעם מובילה מערכת היחסים של אדוניס (שפרש מאגרוף מקצועי) עם חבר ילדות בשם דמיאן, שהיה מתאגרף מבטיח בצעירותו, בטרם נעצר בידי המשטרה ונאסר ל־18 שנה. כעת דמיאן, שמגולם בבגרותו בידי ג'ונתן מייג'ורס המוכשר, משתחרר מהכלא, ולמרות גילו המתקדם, הוא מאוד מעוניין בהזדמנות להוכיח שעדיין יש לו את מה שצריך כדי להיות מתאגרף רציני. אדוניס, שחש רגשות אשם עקב חלקו במעצרו של חברו, מחליט לתת לו את ההזדמנות הזאת. מובן שהוא עוד יצטער על כך.

"קריד 3" אינו סרט רע, אך הוא גם לא מפתיע, מרגש או מעניין במיוחד. אמנם תמצאו כאן כמה רגעים קצרים שבהם נראה שהדרמה הרגשית הטעונה בין אדוניס לדמיאן אולי תחרוג מגבולות הז'אנר - אך במשך רוב הזמן אנו נותרים עם התמהיל הרגיל והמוכר לעייפה של אימונים, קרבות ושיחות מודאגות עם הרעיה התומכת (טסה תומפסון) והאמא המאמצת (פלישיה רשאד).

הבמאי הטירון ג'ורדן מנהל את העניינים ביד בטוחה, והקרבות עצמם אנרגטיים ויצירתיים מספיק כדי לעורר סקרנות לגבי עבודות הבימוי הבאות שלו. אבל למרות הפוטנציאל, "קריד 3" לא ממריא ולא הולך לשום מקום שלא היינו בו כבר שמונה פעמים בעבר. הסדרה הזאת מיצתה את עצמה.

ציון: 6