שאפו לנטפליקס, הרבה זמן לא נהנינו ככה מסרט

"פינוקיו" הוא פרויקט החלומות של הבמאי המקסיקני זוכה האוסקר גיירמו דל טורו ("צורת המים", "המבוך של פאן"). כבר יותר מעשור שהוא מפתח אותו ומנסה להשיג מימון להפקתו. כעת, בזכות ענקית הסטרימינג נטפליקס שסיפקה לו את התקציב ואת האמצעים הדרושים, תוכניתו השאפתנית סוף־סוף מתממשת.

אף שהעולם לא באמת היה זקוק לגרסה נוספת של ספר הילדים המפורסם, שנכתב בידי קרלו קולודי (רק לאחרונה קיבלנו רימייק נוסף ומיותר של דיסני), כדאי לכם מאוד לצפות בו. זהו סרט אנימציה מושקע, מרגש, יפהפה וייחודי, שנעשה בטכניקת הסטופ־מושן. יש בו שירים נהדרים, אווירה קסומה והמון לב ונשמה. הוא אולי מיועד לילדים, אך גם מבוגרים יכולים (וצריכים) למצוא בו עניין והנאה.

התסריט, שאותו כתב דל טורו יחד עם פטריק מקהייל, אינו נצמד לסיפור המקורי אך בהחלט נותר נאמן לרוחו. בתוך כך, כל סימני ההיכר של היוצר המקסיקני חובב המפלצות (שביים את הסרט בצוותא עם מארק גוסטפסון) נוכחים גם כאן. העלילה מתרחשת ברובה באיטליה הפשיסטית. המוות נוכח מהרגע הראשון כמעט, ומשחק תפקיד חשוב במשך כל הדרך (כמו גם הכנסייה). והטון הרבה יותר אפל ממה שהייתם מצפים שהוא יהיה בסרט המיועד לילדים.

הגרסה הנוכחית נפתחת בטרגדיה נוראית: ג'פטו הנגר (שמדבר בקולו של דיוויד בראדלי) מאבד את בנו האהוב קרלו, כאשר פגז תועה נוחת על כפרם הפסטורלי במהלך מלחמת העולם הראשונה. ג'פטו המסכן שוקע בדיכאון ובייאוש, ולילה אחד, בעודו שיכור ושבור לב באופן מיוחד, הוא מגלף לעצמו תחליף מעץ. מפה לשם, הפיה הכחולה (טילדה סווינטון) קופצת לביקור לילי ומעניקה לבובה חיים. אתם רק חושבים שאתם יודעים כיצד הסיפור ממשיך מכאן.

גרגורי מאן הצעיר והעולץ, שמדבב את קולו של פינוקיו השובב (כמו גם את קולו של קרלו), עושה עבודה מצוינת בתפקיד הראשי, ולצידו ניתן למצוא את יואן מקגרגור בתור הצרצר הנאמן והמשעשע שיושב על משבצת המספר; את רון פרלמן ("הלבוי"), בתור נציג המפלגה הפשיסטית שמנסה לגייס את פינוקיו לשורותיה; ואת כריסטוף וולץ ("ממזרים חסרי כבוד"), שנהנה מכל רגע בתור בעל הקרנבל המרושע, שמבקש להפוך את הבובה המרקדת בכוחות עצמה לאטרקציה המרכזית של המופע הנודד שלו.

"פינוקיו" הוא סרט ילדים נפלא, מאתגר ונטול פשרות, שעוסק בעדינות ובתבונה בנושאים הכי גדולים והכי כבדים של הקיום האנושי. הוא נוגע ללב, הוא מעוצב למשעי, הוא מתפקע מיצירתיות. והוא לא מתפוגג מהזיכרון רגע אחרי שהוא מסתיים. סוף־סוף יש מה לראות בנטפליקס.

ציון: 10