החדש של ג'ונה היל חשוב, אך מעורר שאלות לגבי אתיקת המטפל הפסיכולוגי

הטיפול הפסיכולוגינמצא בשני העשורים האחרונים במוקד העשייה הטלוויזיונית והקולנועית של יוצרים רבים. די להזכיר את "בטיפול" פורצת הדרך, כדי להוכיח שגם לתעשייה הטלוויזיה המקומית יש חלק נרחב בעניין הזה, או, להבדיל, את זו שנחשבת לסדרה הגדולה בכל הזמנים, "הסופרנוס", והמשקל שהיה בה לטיפול הפסיכולוגי.

עתה, כמו הרבה טרנדים שהולכים וחוזרים, שוב עוסקת הטלוויזיה האמריקנית - זאת שאנחנו ניזונים ומושפעים בעיקר ממנה - בטיפול הנפשי. אין ספק שבעקבות הקורונה הופך הנושא הזה רלוונטי מתמיד לנוכח המחיר הגבוה שהיא גבתה במציאות, ומן הסתם היא השפיעה על תהליכי יצירה רבים ברחבי העולם.

כשזיגמונד פרויד הוזמן לראשונה לארה"ב, יחד עם קרל יונג, כדי להרצות על התגלית הפסיכואנליטית בשנת 1909, צפו השניים בפסל החירות על סיפון האונייה שהובילה אותם אל העולם החדש. פרויד הביט אל האופק ואמר לשותפו: "הם לא יודעים שאנחנו מביאים להם את הדֶבֶר".

סרט הדוקו "פיל סטאטס: הכלים", שעלה לאחרונה בנטפליקס, מביא פגישה בין אחד הכוכבים הלוהטים של התקופה, ג'ונה היל ("מאניבול"), לבין המטפל שלו פיל סטאטס. זהו סרט אמריקני לכל דבר ועניין, שמראה שוב את האופן שבו האמריקנים בוחרים לקחת את הטיפול הנפשי למחוזות אחרים מאלו האירופיים, בדגש על צרפתיים.

הסרט הזה חשוב מעצם הדיון שהוא מעורר בעולם הפסיכולוגיה, והרלוונטיות שיש לטיפול הפסיכולוגי כיום, בעידן שמתקשה ליצור תהליכים ארוכי טווח ומבקש תשובות מהירות.

עם זאת, החדר של המטפל היה ונשאר המקום האינטימי האחרון שכנראה עוד נותר לאדם בימינו אנו. ההחדרה של המצלמה אל תוך המקום הזה מעוררת חשד ושאלות לגבי האתיקה של המטפל. האם, בסופו של דבר, במעשה הזה של החדרת המצלמה נפגע הליך הטיפול של המטופל, או שמא זהו חלק מהתהליך שאותו הוא עובר?

השאלה הזאת נשארת פתוחה מכיוון שג'ונה היל עושה כאן שירות אדיר לטיפול הפסיכולוגי, ומראה כיצד הוא השפיע עליו ושינה את חייו לחיוב, תוך שהוא נחשף לעיני המצלמה בצורה כנה ומרתקת; מנגד, דווקא המטפל שלו, שנושא את שם הסרט, מצליח לפספס את העניין הזה ובוחר להיתפס לשיטת הטיפול שלו - במקום לקשר שנוצר בינו לבין המטופל שלו. בסוף הרי מדובר באנשים ובמילים, ולא בשיטת הטיפול עצמה בלבד.