מגיע לקלוני ולרוברטס הרבה יותר מהסרט הזה, וגם לנו

קצת קיווית ש"כרטיס לגן עדן", הסרט החדש בכיכובם של ג'ורג' קלוני וג'וליה רוברטס, יהיה ה"טופ גאן: מאווריק" של הקומדיות הרומנטיות. שהוא יזרוק אותי חזרה לשנות התשעים ויזכיר לי מה כוכבי קולנוע אמיתיים יכולים לעשות. שהוא יקים לתחייה את הקלילות, את השנינות ואת הקסם האגבי של סרטים כמו "נוטינג היל", "החתונה של החבר שלי", "אכזריות בלתי נסבלת" ו"אושן 11". שהוא ירכב על גלי הנוסטלגיה החמימים ויזריק קצת שמחת חיים (וחיים באופן כללי) אל תוך המדיום הקולנועי, שגווע לנגד עינינו. שהוא יספק לי מעט נחמה, בקיצור.

למרבה הצער, אף אחד מהדברים האלה לא באמת קרה. סרטו השמאלצי והעצל של אול פארקר ("מלון מריגולד האקזוטי", "מאמה מיה 2") אמנם אינו כישלון מוחלט, אבל הוא רחוק שנות אור מלהיות קומדיה רומנטית משמעותית. הוא הולך על בטוח, מבלי לקחת שום סיכונים. הבדיחות שלו צפויות (ולרוב לא מצחיקות), דמויות המשנה שלו פלקטיות וקלישאתיות (ולא מעניינות בכלל), ואין בו אפילו סצינה אחת שתיחרט לכם בזיכרון.

כמובן שכיף לראות את קלוני ואת רוברטס שוב יחד על המסך (לראשונה מאז "מפלצת הכסף", ב-2016). הם כריזמטיים ומקסימים כתמיד. אבל מגיע להם הרבה יותר ממה שהסרט הזה מספק להם. גם לנו.

רוברטס מגלמת בעלת גלריה וקלוני מגלם ארכיטקט. הם גרושים ושונאים זה את זה, אבל ההחלטה הפזיזה של הבת המשותפת שלהם (קייטלין דיוור, "חורשות את הלילה") להתחתן עם בחור שהכירה בזמן טיול בבאלי גורמת להם לאחד כוחות במטרה לגרום לה לשנות את תכניותיה.

כמובן ששיתוף הפעולה הזמני בין שני האוהבים לשעבר אינו מונע מהם להמשיך להתנצח ולרדת זה על זו (ולעשות פרצופים נדהמים באופן מוגזם). הנופים אולי יפים, וכך גם הבגדים. אבל הסיפור סתמי לגמרי, ומלבד סיקוונס קצר, שבו קלוני ורוברטס משתכרים ומשתטים קצת, שני הכוכבים הוותיקים לא באמת מקבלים הזדמנות לאלתר ו/או לצייר מחוץ לקווים. הכל כל כך מנומס ונקי ומפוהק.

"כרטיס לגן עדן" לא יהרוג אתכם ויש סרטים גרועים ממנו בהרבה. אבל אין לו אופי ואין בו ייחוד, ובניגוד ל"טופ גאן: מאווריק" אין שום סכנה שהוא יהפוך לקלאסיקה. מה שכן, הוא יזכיר לכם שהזמן טס. לקראת סוף הסרט יש קטע שבו קלוני עומד על החוף ומסתכל על השקיעה המרהיבה. הוא נראה פתאום כל כך מבוגר. זה עשה אותי עצוב.

ציון: 5