"פינוקיו" 2022: חסר נשמה ומיותר

בין שגדלתם על פינוקיו בגרסת המקור מ-1940 ובין שעל בלה "פינוקיו, חכה לי!" הברווזה - הרימייק לייב אקשן "פינוקיו" 2022 שעלה ב"דיסני+" יגרום לכם להתגעגע אליהם, ולא מהסיבות הנכונות.

"פינוקיו" הוא מסע חינוכי שנוצר כדי ללמד ילדים איך להבחין בין טוב לרע ואיך לא לשקר. היצירה הנוכחית לא באמת תטמיע בהם את המסרים הללו, אבל היא תעביר להם שיעור חינוכי חשוב: לפעמים הפשוט, הבסיסי והמקורי עדיף על המתאמץ והמלאכותי.

להבדיל מלא מעט יצירות אייקוניות שלו, הבימוי של רוברט זמקיס ("בחזרה לעתיד", "פורסט גאמפ") סובל מהעיקרון ‪MORE IS‬ LESS - פירוטכניקה ומשחק יתר שמרוקנים מנשמה את קלאסיקות האנימציה הפנומנליות של דיסני.

נתחיל בגיבור הראשי: את פינוקיו ההוא, שאויר בעפרונות ובטושים, מחליפה כיום דמות תלת ממד שטוחה ודי קריפית. נשגב מבינתי איך הצליחו בדיסני לגלף פינוקיו כל כך חסר נשמה. ואם זה לא מספיק, כשהוא נזרק אל הסביבה הדיגיטלית יחד עם שחקנים מהעולם האמיתי, כל העסק זועק פרטאץ'.

לאורך כמעט שעתיים הצופה מחכה שפינוקיו באמת יתעורר על החיים שלו ויעורר אמפתיה, אבל הוא נשאר טלאי אנימציה אנמית בעולם ריאליסטי. כל זה מקשה לעקוב אחרי התסריט העדכני שהגרסה הזו מציעה - כי כשאתה לא מאמין שהגיבור נמצא בסיטואציות, גם לא מעניין אותך מה קורה לו.

טום הנקס עושה לעצמו עוול בתפקיד ג'פטו. הנקס נראה אבוד ומנותק, כשהסצנות שבהן הוא מדבר לעצמו או לחיות המונפשות, מבטלות את היתרון הכי גדול שלו: האנושיות. זה פלא שהאף שלו לא התארך בכל מחמאה שהרעיף על הסרט בראיונות היח"צ שהעניק.

להורים ולילדים שבכל זאת יתעקשו לחזות בפלא מצפה עוד אכזבה: בגרסה המדובבת לעברית, כתוביות התרגום לא נאמנות לטקסט הנשמע מהדמויות, מה שמוסיף לבלאגן המקושקש על המסך.

בחלקים גדולים "פינוקיו" 2022 נראה כמו סרט לא סגור על עצמו, שיצא מהתנור בשלב הסקיצה. בזכות הכיסים התפוחים של דיסני, האפקטים המיוחדים והעושר הוויזואלי קיימים, אבל את האווירה הקסומה של המקור אי אפשר לשחזר בכסף. חבל שבכל התהליך לא היתה איזו בלה ברווזה שתצעק "פינוקיו, חכה עם הרימייק!".