בסוף השבוע יעלה לאקרנים "הגיבור", סרטו החדש של הבמאי האיראני אסגאר פרהאדי, שזכה בעשור האחרון בשני פרסי אוסקר ונחשב לאחד מהקולנוענים המוערכים ביותר.
במרכז העלילה של הסרט, שהוקרן בבכורה לפני שנה בפסטיבל קאן - שם זכה פרהאדי בפרס הגראנד פרי של חבר השופטים - עומד גבר איראני שמרצה עונש מאסר לאחר שלא הצליח להחזיר הלוואה, ובמהלך חופשה מהכלא מתגלגל לידיו שק מטבעות זהב. הוא מחליט לעשות על פניו את הדבר הנכון ומחזיר את השק לבעליו, ועל הדרך הופך לגיבור מקומי בשל האקט האנושי שביצע שנוגע לליבם של בני העיירה. אלא שככל שבסביבתו נוברים בפרטי הסיפור התמים צפים סימני שאלה, שמטילים ספק באמינותו ובאפשרות שהוא חף מפשע.
באופן אירוני, שמו הטוב של פרהאדי נפגע לאחרונה בעקבות תביעה מצד סטודנטית שלו לשעבר מטהרן שהאשימה אותו כי גנב את הרעיון ל"הגיבור" מסרטה התיעודי מ-2014, שעליו עבדה בזמן שהשתתפה בסדנת קולנוע שהנחה פרהאדי - ולדבריה ראה קטעים בחדר העריכה. באפריל פסק בית משפט בטהרן לטובת הסטודנטית וקבע שעל הבמאי להעביר לה את ההכנסות מהסרט, והוא מצידו השיב בערעור ודרש הוכחות חותכות שטרם הוצגו.
פרהאדי סומן כאחד היוצרים המרתקים בעשור האחרון בעקבות הזכייה בפרס האוסקר לסרט הזר על סרטו "פרידה" מ-2011 (אז גבר על "הערת שוליים" של יוסף סידר), וחמש שנים מאוחר יותר זכה בשנית באוסקר הזר על "הסוכן", דרמה שהתכתבה עם המחזה "מותו של סוכן" של ארתור מילר וזכתה לשבחים רבים. הודות להצלחה הבינלאומית פרהאדי (50) נכנס לרשימת מאה האנשים המשפיעים בעולם של המגזין "טיים".
"הרעיונות לסרטים מגיעים מהלב שלי. תת המודע עושה את העבודה, ואז אני מתחיל לכתוב מהדמיון", סיפר הבמאי במהלך הקרנת עיתונאים של הסרט בלוס אנג'לס. "מהרגע שיש נרטיב, לאט לאט עולות לי בראש גם הדמויות. הכל מתחיל להיפתח בהדרגה, ואני בונה את הזוויות שמהן תסופר העלילה ואיך הדמויות משתלבות בה. כמו חבלי כביסה שעליהם תולים בגדים לייבוש, כך אני מתחיל להרכיב את חלקי הסיפור בזה אחר זה, מחליט היכן ההתחלה והיכן הסוף, ומפזר את פרטי הלבוש כאילו הן הסצנות שאני מחבר".
לדברי הבמאי, היצירות שלו מגיעות הודות להשראה מאוד טבעית ממולדתו. "משפחה היא מעל הכל אצלנו. בטח כשאתה מעיר קטנה באיראן כמוני וכולם שותפים לגורל ולבעיות בחיים, כך שבני המשפחה תמיד סבוכים זה בזה בעניינים המעסיקים אותם", הוא הסביר. "בסיטואציות משפחתיות כאלה הילדים הם הצופים מהצד, סופגים את מה שקורה בין המבוגרים, וזה אלמנט שחוזר במרבית הסרטים שלי. המעורבות שלהם היא רגשית. הפעם לילדים חלק מרכזי יותר בעלילה, והם עצמם שואלים שאלות כשהנוכחות שלהם מורגשת ובעלת משקל.
"רציתי לייצר סרט שייראה אותנטי, כאילו אין תסריט ולא סצנות מבוימות בקפדנות, שירגיש הכי מציאותי שאפשר ויעזור לדמויות להיות רגישות וחשופות, בניגוד לסיבוך המרוכז שבלב הסיפור. המטרה היא שהצופה לא יתעסק במה שהיוצר רצה לעשות, כי אם ביצירה עצמה, שירגיש שהחיים פשוט קורים מולו על המסך".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו