"אומנות הזיוף": מחוץ לגלריה

"אומנות הזיוף", רומן רומנטי חדש מבית היוצר של ג'ניפר קרוזי - אשפית רבי־מכר אמריקנית (שמאחוריה כבר תריסר להיטים) - עוסק בכל מיני זיופים, ובעיקר בכאלה מעולם האומנות, אבל מתחיל בזיוף אורגזמה, ובעולם הרומנים הרומנטיים זהו משב רוח מרענן. כי אף שמדובר בכרך כבד להפליא המחזיק יותר מ־450 עמודים, "אומנות הזיוף" הוא ספר קליל ביותר, שאינו לוקח את עצמו ברצינות ובכך נמנע מן המלכודת הנפוצה שאליה כושלים רבים מעמיתיו לז'אנר.

הסיפור פשוט, אבל סבוך. פשוט - משום ש"אומנות הזיוף" פועל על פי תבנית מוּכרת של התאהבות שהיא לכאורה בלתי אפשרית, המובילה אל הסוף הטוב, כלומר הוא אינו מערער על האקסיומה שלפיה האהבה מנצחת. והוא סבוך, כי קרוזי מצליחה ליצור שפע של דמויות אקסצנטריות, משעשעות, מפתיעות, שלרגעים הן גם ממש נוגעות ללב, והיא שולחת אותן אל היעד המסומן מראש בדרכים פתלתלות.

הוא והיא, המובילים את הקו הרומנטי העיקרי, הם דייבי, נוכל רב־קסם שמחליט לתקן את דרכיו, כלומר בערך, כי נותרה לו עוד משימה קטנה אחת: לגנוב מיליונים מאקסית מרושעת; ומטילדה, זייפנית אומנות שגם היא מחליטה לחזור אל דרך הישר, כלומר בערך, כי נותרה לה עוד משימה קטנה: לגנוב ציור מאותה מרשעת עצמה.

מטילדה ודייבי נפגשים במקרה בארון בביתה של קליאה, המרשעת של הסיפור, שעל פי השמועות משתרך מאחוריה שובל ארוך של בעלים מתים - והמפגש ביניהם הוא שמוליד בסופו של דבר את זיוף האורגזמה האמור. מטילדה אפילו מגדילה ואומרת שהיא מעדיפה ויברטור על פני ביצועיו של דייבי, והעקיצות ההדדיות הללו מתפתחות, בהתאם לצו העליון של הקומדיות הרומנטיות, למשיכה בלתי ניתנת לשליטה, להחלטה (ההגיונית, בסך הכל) להמשיך להתאמן בסקס, ולכמה סצנות מהבילות לא רעות בכלל.

ענייני הגוף זוכים אצל קרוזי לטיפול נאה. הדמויות שלה אינן בובות פלסטיק, הן אינן מושלמות פיזית ואינן סובלות מתסמונת החשק הבלתי פוסק המאפיינת את הרומן הרומנטי. גם הסקס אינו מושלם והכי משמח - אין בו מוטיבים משפילים, שמוצגים ביותר מדי רומנים, כמין העצמה נשית בהפוך על הפוך. קרוזי גם נמנעת מהצלפות מיותרות. אצל הבנות לבית גודנייט, משפחתה של מטילדה, אמנם נהוג לסווג גברים על פי סוגי מאפה (יש המפתים, שפשוט אי אפשר לעמוד בפניהם, הלוא הם הסופגניות, שלמחרת היום כבר לא טובים לנגיסה; ויש המאפינס, הפחות מפתים בתחילה, אבל הם אלה שניתן לסמוך עליהם שיהיו טעימים תמיד), אבל הכל נעשה בחן, ברכות ובנועם.

הניסיון לחזור בתשובה קשה לדייבי ולמטילדה באותה מידה: הוא מתקשה להפסיק להיות דוּש, היא מתוסכלת ומשועממת מעבודתה המהוגנת (העתקת ציורי מופת לקירות ענק), ושניהם מכורים לסכנה - והאהבה, כמובן, מושיעה אותם.
הלוויינים החגים סביב סיפורם של מטילדה ודייבי רבים: גוון, אמה של מטילדה, חובבת וודקה ותשבצים, החולשת על הגלריה המשפחתית שהוקדשה פעם לזייפנות ועתה מנסה לרכוש לעצמה מוניטין מכובד; האחות הגדולה איב, הסובלת מפיצול אישיות ולפעמים מופיעה בדמות לואיז; אנדרו, גיסה לשעבר של מטילדה, המלוהק בתפקיד ההומו החיוני לתקינות הסיפור; נדין, הנכדה בת ה־16, שרוצה להיות בלשית, מצותתת לטלפונים ובפזיזותה מניעה את העלילה כולה; ויועץ כלכלי רמאי בעל השם "ראביט אבוט".
הדמות הרעה בסיפור היא יפהפייה, כראוי, ותאבת בצע, וכשהקוראים פוגשים אותה כבר יש לה תוכניות ללכוד גבר עשיר נוסף. קרוזי, יש להודות, מפזרת את כל אלה כמו צימוקים בעוגה, המוסיפים טעם ועונג ותפניות בעלילה.

במהלך הקריאה אפשר בקלות לדמיין את כל הלהקה הזו על במת תיאטרון, בקומדיה של טעויות שדלתות משני צידי הבמה נפתחות ונטרקות בה ללא הרף והדמויות מפספסות זו את זו בחלקיקי שנייה, המספיקים בדיוק כדי שמיני־הרמאויות והתככים לא ייחשפו מוקדם מדי וההצגה תוכל להימשך בקצב.

אלא שאצל קרוזי יש גם אקשן, ומוזיקה וקוד לסריקה בספר המודפס, למי שרוצה לקרוא בליווי הפסקול, והיא נועזת יותר בכל הקשור לפשיעה ולסקס.

הבחירה של קרוזי לשתול את העלילה בחיקה של שושלת זייפני אומנות מרעננת גם היא, אף שהיא אינה צוללת לעולם הזה באותה תעוזה כמו אשפית רומנים רומנטיים אחרת, ל.ס. הילטון, האחראית לטרילוגיה "מאסטרה", "דומינה" ו"אולטימה", שבה הגיבורה ג'ודית ראשלי, מתמחה בגלריה לונדונית, מגלה את הפנים האמיתיות של עסקי האמנות ומחליטה לקחת את העניינים לידיה. האהבה לא מושיעה שם איש(ה) אך הכסף והכוח כן, ועל אף מאפייני הז'אנר, הגיבורה מפוררת כל מוסכמה אפשרית ומפזרת שלל ביקורות חברתיות. עם זאת, חתרנות כזו בתוך רומן רומנטי אפשרית כנראה רק אצל הבריטים, וקרוזי, על שלל מעלותיה, היא בכל זאת אמריקנית.

"אומנות הזיוף" הוא תרגום ראשון בהוצאת הספרים החדשה של המו"לית דורית תמיר, "ספרים בעלמא". הוא עבה מספיק כדי להתכרבל איתו ביום גשום, מהר, לפני שיהפוך לסרט, והוא זליל מספיק כדי לקרוא בשמש, כשמזג האוויר יתהפך, כי הוא עונה על כל ההגדרות של ספר קיץ מתוק.

ג׳ניפר קרוזי / אומנות הזיוף; מאנגלית: נועה שביט, הוצאת ספרים בעלמא, 454 עמ׳