על הספה עם ושתי

יש דבר מה קסום במחזוריות המתעתעת של לוח השנה היהודי. לכאורה, שוב ושוב אנחנו חוזרים אל אותם החגים ואל אותם הטקסטים המלווים אותם – קוראים בהם ומנסים להבין אותם מחדש. מדוע לכאורה? כי החג הוא כמובן אותו חג, אבל האדם שמתעטף בו מדי שנה הוא כבר לא בדיוק אותו אדם של השנה הקודמת. "אינך יכול להיכנס לאותו נהר פעמיים", אבחן זאת הפילוסוף היווני הרקליטוס. אף שמגילת אסתר, אחת מחמש המגילות שבתנ"ך, לא משתנה מחודש אדר אחד למשנהו - היהודים שששים לקיים את המצווה לקרוא אותה בחג פורים משתנים.

ענקי הרוח היהודית במהלך הדורות הכירו בכך שהטקסטים המנחים של עמנו הם אוצר בלום של חוכמה ודעת, וכי מסתתרים בהם רובדי רבדים של משמעויות החורגות מן הפשט. מכאן נבע - ועדיין נובע - הניסיון המתמיד לגלות עוד ועוד מן האוצר הזה, ובהקשר הזה, הדור הנוכחי סקרן וצמא דעת לא פחות מן הדורות שקדמו לו.

ספרו החדש והמחכים של ד"ר מיכאל אבולעפיה, פסיכיאטר מומחה לילדים, לבני נוער ולהורות, סופר ומרצה וראש מכון אבולעפיה לפסיכותרפיה יהודית, מדגים היטב נטייה יהודית בלתי פוסקת לחקור ולדרוש. עיקר תפיסתו הוא בהשלכת המשמעויות הנסתרות של מגילת אסתר על חיי כל אחד מאיתנו.
לדידו, בתיאטרון של החיים אנו עוברים תהליכים נפשיים מורכבים, ואפשר לשאוב מן המגילה דברים רבים ועמוקים שיפנו זרקור לעבר תהליכים אלו. מרדכי, המן, חרבונה, אסתר, אחשוורוש ועוד - כל אלו הם דמויות שמופיעות בתוכנו, ולא רק בסיפור ההיסטורי שהתרחש בפרס הקדומה.
מתוך הלימוד על הדמויות וההתרחשויות האמוניות והפנימיות במגילה, ניתן ללמוד על הדרך שבה עלינו לעבוד על הדמויות השונות בתוכנו, שאותן אנו "פוגשים" במסלול החיים. כך גם נוכל ללמוד כיצד להפוך משבר למבשר, לעבור מחושך לאור.

הדיון באחשוורוש, המלך העריץ, הנוטה לכעוס והמוזר משהו של שושן הבירה ושל עוד 127 מדינות, משקף את השילוב המופלא בין המסורת היהודית לתובנות פסיכולוגיות שנגלה בספרו של אבולעפיה.
מחד, הדמות שלו בהתחלה סובלת מהתמכרויות. מאידך, השם של האדם מאיר על מהותו, על תוכן חייו ועל הסיבה שבעבורה הוא בא לעולם, מזכיר לנו המחבר. חז"ל מסבירים את שמו של אחשוורוש: "אחיו של ראש", כלומר "כאילו" ראש, אח של השורש, "כאילו" כהן גדול, כמו ש"מואב" הם "כמו אב", כמו שהסכל הוא "כאילו" שכל.

הפירוש לפסוק הידוע מן המגילה, המספר כי "אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַמֹּלֵךְ מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה", מעמיק את משמעותן הנסתרת של המילים הפשוטות. בשפה של ימינו היינו מסתפקים בהבאת המספר 127 (או שמא היינו מחליפים אותו במונח "הרבה") - ובכך היה הולך לאיבוד הפירוש העמוק יותר. לפי התפיסה היהודית־קבלית, הניסוח של המגילה מוכיח כי אחשוורוש היה מולך על כל העולם כולו, משום שהגורמים המרכיבים את המספר 127 מבטאים את "כללות כל העולמות", או אם תרצו, את כל היבטי הקיום האנושי.

המספר שבע מסמל את עולם הטבע ונועד לשקף את שליטת המלך הגדול הַמֹּלֵךְ מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ במידות הפיזיות של המרחב והזמן. המספר עשרים נמצא למעלה מעולם היחידות, בעולם העשרות, עולם המוחין העילאיים, הבינה והחוכמה, ומבטא את השליטה של אחשוורוש בחיי האקדמיה, השיח הציבורי והדעות, בחיי המודלים הפנימיים, ובחיי הרוח, התרבות, הדמיונות והיצירה. המספר מאה מבטא את השליטה על הרצון של כל אחד ואחד, כפי שההורה שולט ברצון בנו הקטן, שטרם עמד על דעתו.

כיצד מגיעים מן השליטה המוחלטת ואובדן התקווה, להיבטי הטיפול בנפש? בטיפול יש שיטה של זום־אין, מזכיר אבולעפיה, ותכליתה להתחבר לשפת החרדה של המטופל ולשפת החוויה שהוא עובר, ולצידה שיטת זום־אאוט שמאפשרת לאדם להביט על החוויה שלו דווקא מבחוץ, כמו בדמיון המודרך.

כאשר מרדכי מסביר לאסתר את הצורך להתעלות מעל המציאות, כדי לחשוב באופן חופשי ולהשתחרר מכבלי שליטת המקובל במטרה לגונן על עם ישראל - הוא מבצע זום־אאוט, מסייע לה לצאת מהמציאות הנוכחית ולהביט על הכל מגבוה.

גם בהקשר רחב יותר, אליבא דאבולעפיה, המגילה חושפת את המתכון לחיים תקינים וראויים. במציאות של שתלטנות, העצה הרעה היא לסלק את המציאות, להיתקע במבוי סתום של השלכה הדדית ללא מקום לדו שיח.

אם נתרגם זאת לחיי הזוגיות, הרי שהפתרון הקל הוא להתגרש (מזכיר לכם את מערכת היחסים של אחשוורוש עם ושתי, הלא כן?). מערכת היחסים של אחשוורוש עם אסתר שונה לגמרי. היא מסתמכת על שיחה והקשבה, ושני הצדדים יוצאים נשכרים מכך, אפילו המלך שהצטייר לפני כן כעריץ.
למעשה, כמומחה להורות ובני נוער בשיטות חדשניות, ד"ר אבולעפיה מציע לראשונה קריאה טיפולית במגילת אסתר, וחולק עם הקוראים שלל מסקנות בעניין. במילותיו שלו, הוא קורא להפעיל את החשיבה האסוציאטיבית, שהיא הקרובה ביותר להקשבה הנפשית, ולאפשר לעצמנו להקשיב לקולותיה של המגילה.

מתוך זה ניתן ללמוד כיצד לפתח את דרכי החשיבה, לפתוח את הלב, להעשיר את יכולתנו הציורית, להעצים את כוחות הרצון, ולגלות כמה טוב מהותי יש בתוכנו.

ד"ר מיכאל אבולעפיה / הקריאה הטיפולית והחינוכית של מגילת אסתר, 249 עמ'