ספר השירה החדש של יונתן ברג: תכלית בתחתית

את שירי הספר "אור וזמן", ספר השירה הרביעי של המשורר והסופר יונתן ברג, לא יקריאו בטקסי סיום תיכון וכנראה איש לא ישלח אותם בווטסאפ לרגל יום הולדת. ספרו של ברג מזמין את הקורא לחוויה אחרת לחלוטין מזו של מרבית ספרי השירה הנכתבים בעברית בעת הזו.

הסגנון של הספר זר למדי לשירה הישראלית והוא מזכיר במידת מה את שירי המסע הפיזי והרוחני של וולט ויטמן, או את השירים הפרועים והמסחררים של אלן גינסברג. בזרמי תודעה ארוכים, בשורות רחבות וכמעט ללא סימני פיסוק, ובגודש סבוך ובלתי נתפס, הספר מציע מסע גיאוגרפי ונפשי המיטלטל בין שלל ארצות ומדינות, ומדלג - לפעמים באותו השיר - בין מקומות כמו המקדש בהודו, הבר האפל בדרום אמריקה, הערים באירופה הקלאסית והקסבה בחברון, ובין אלים משיווה בוראנאסי דרך הטוטם בבוליביה, עבור בכנסייה באתיופיה ועד הבודהה בבורמה.

בשיר הראשון בספר, "איתקה", ברג מתאר את התרמיל הדרוש למסע, הנמלא בחוויות מן המזרח, בדברי הנביאים, בסמים, באלים, בעוני, בסכסוך ובתמונות וזכרונות משפחתיים מן הבית. כך, כפי שההקדשה של הספר, הפונה למשפחתו של ברג, מכריזה: "הבית, המסע הגדול". ואכן, ספרו של ברג הוא מסע גדול בין בית וחוץ, בין זיכרונות ישראליים וחוויות פנימיות־רוחניות, אל מסעות בכל קצווי תבל.

הספר גדוש ועמוס מאוד: תמהיל של אלים, נופים, הזיות ודמויות. כמעט בכל שיר שזורים שמות מקומות (להסה, פוטוסי, ויה טונארי, סרברניצה, טרסטוורה), אלים (אהורה־מזדא, שיווה, אינטי, השטן ובודהה) מונחים דתיים (ג'יינים, בני אמבדקר, סטופות ואטמן), שמות אישים היסטוריים (אונג סן סו צ'י, פול פוט) ואמנים (צ'טווין, ג'ורג'ונה, צלאן, בישופ, קיפר, פאמוק); שמות כל אלה ואחרים משובצים בשירים כפי שהם, בלי הערות שוליים. הגודש הזה שבשירי הספר מכריח את הקורא להתאמץ; להניח את הספר ולהיעזר בגוגל פעמיים או שלוש כמעט בכל שיר, או לוותר על החיפוש ולהתמסר לחוויה, גם בלי להבין הכל.

המסע שיוצא אליו הקורא בעקבות שירי הספר אינו עליז או מלבלב. מוצגים בו בהבלח גם הצדדים האפלים של העולם השלישי - זנות, סמים, עוני, אלימות ודיכוי. עם זאת, סוג מסוים של חוויות קשות שב ועולה בכמה וכמה ממסעות הספר, ומקורו דווקא בבית - פוסט־טראומה צבאית שהדובר נושא עימו הרודפת אחריו עד קצווי תבל, על אף ניסיונו להיפטר ממנה: "כִּמְעַט וְהִצְלַחְתִּי לְאַבֵּד אֶת הַמּוֹלֶדֶת וְשִׁירֵי הַלֶּכֶת".

ברג, שעסק בפוסט־טראומה גם בחלק מספריו הקודמים, מתאר אותה כאן כחלק מהתמהיל הסמיך של מסעות הספר. כך למשל היא צפה בו בקמבודיה: "בַּבֹּקֶר לָקַחְנוּ רֶכֶב קָטָן לִשְׂדוֹת הַקֶּטֶל שֶׁל פּוֹל פּוֹט, מִגְדַּל גֻּלְגּוֹלוֹת נָע / כְּלַפֵּי רָקִיעַ גַּרְזִנִּים מַחְלִידִים בַּאֲדָמָה תְּחוּחָה לָקַחְנוּ רֶכֶב קָטָן / לְבֵית סֵפֶר טוּאוֹל סְלַאנְג, תָּאֵי בֵּטוֹן, מִטּוֹת בַּרְזֶל וּכְלֵי עִנּוּיִים [...] נַעֲרֵי כְּפָר מַכִּים בְּאַלּוֹת / מְנַפְּצִים מִשְׁקָפַיִם / גַּם אֲנִי הָיִיתִי נַעַר הָלַכְתִּי בָּרְחוֹב חִפַּשְׂתִּי אַחַר בְּנֵי / קָוָארֶסְמָה יַלְדֵי אַבּוּ סְנִינָה / גַּם אֲנִי וְהָרוֹבֶה בְּחַלּוֹן הָרֶכֶב הַהוּא בִּשְׁנַת אַלְפַּיִם וְאַחַת בַּדֶּרֶךְ / לְרַמַאלְלַה".

במקום אחר הפוסט־טראומה נשפכת ממנו בווייטנאם, בשיר "הלם": "כְּמוֹ מִגַּעֲגוּעַ הָלַכְתִּי לְמוּזֵאוֹן הַמִּלְחָמָה אֶיְגֵ'נְט אוֹרַנְג' נָפַּלְם / שָׂדוֹת טְבוּחִים בְּאֵשׁ [...] חֲנוּטָה גֵ'נִין מְפֹאֶרֶת בְּתוֹתָחִים מְטוֹסִים / מַרְגֵּמוֹת מְפֹאֶרֶת בְּמִטְעָנִים / לִפְרֹץ קִיר לְגַלּוֹת צֶמֶד רַגְלַיִם תַּחַת גַּל אֲבָנִים חֲנוּט הַלַּיְלָה בִּשְׁכֶם / יֶלֶד קָטָן חָלָב בַּיָּד עוֹצֵר כֶּתֶם שֶׁתֶן בְּגִ'ינְס מְרֻפָּט [...] עֶשְׂרִים שָׁנָה אֲנִי יוֹרֵד בְּנֹהַל הַחֲנִיבָּעָל שֶׁל הַלַּיְלָה / "כֻּלָּם מֵתִים" אָמַר קָצִין, "עֲרֵמָה אַחַת אֲנַחְנוּ הֵם / אֵין שֶׁבִי בַּפְּלֻגָּה שֶׁלִּי אִמָּהוֹת בּוֹכוֹת! מַשָּׂא וּמַתָּן לֹא אֶצְלִי! [...] פְּקֻדּוֹת קְרַב פָּנִים צְבוּעוֹת סְבַךְ אוֹפַנּוֹעִים סַיְגּוֹן לַיְלָה מְנוֹעִים רַעַשׁ / אוֹרוֹת הֲמוֹן אָדָם". המסע החיצוני שב תמיד אל המסע הפנימי, תרמיל המסעות אינו אלא התרמיל שבנפש - הבית, הוא המסע הגדול. 

יונתן ברג / אור וזמן, הוצאת מקום לשירה, 83 עמ'