החדש של ג'יי קיי רולינג: הפעם, הקסם לא עבד

בדומה לסדרת הארי פוטר, "ג'ק וחזיר חג המולד", ספרה החדש של ג'יי קיי רולינג, משחזר סיפורי אגדות מוכרים ומסע במציאות מקבילה • מסרים מטיפניים, גודש בדמויות לא מפתיעות וטיפול דידקטי מדי במשבר האקלים יוצרים ספר שלוקח עצמו ברצינות מדי

תשומת לב ורגישות מילולית מצד המתרגמת. קוראים מקבלים הסבר על ספרה של רולינג ביריד ספרים בסאו פאולו

כשג'ק היה קטן הוא נהג להירדם כשהוא מוצץ לאזיר את האוזן. אזיר הוא צעצוע קטן מבד מגבת, והוא קיבל את שמו משום שג'ק התקשה אז להגות את המילה "חזיר". לימים השתנה שמו ל"מרזיר", והוא ליווה את הילד המופנם והדי בודד, גיבור ספרה החדש של ג'יי קיי רולינג, לכל מקום ובכל מצב, ניחם אותו כשהוריו התגרשו וקידם את פניו כשחזר ביום הראשון מבית הספר. עד שבערב חג המולד, במהלך מריבה משפחתית במכונית, הולי, אחותו החורגת של ג'ק, השליכה אותו מהחלון אל הכביש המהיר, "ואז הרוח חטפה אותו והוא נעלם מהעין".

 

"ג'ק וחזיר חג המולד" הוא ספרה הראשון של רולינג לילדים, מאז שבעת כרכי "הארי פוטר" והסערה שחוללו בעולם הספרות לפני כמעט 25 שנה. במהלך השנים הללו, הסופרת הבריטית הספיקה (בין השאר) להיפרד מדמותה המיתולוגית ככותבת מיוסרת המשרבטת את רעיונותיה על מפיות בבית קפה, שבו היא מסתתרת מפני הקור, להפוך למיליארדרית, לפרסם ספרי מתח תחת שם גברי בדוי ולעורר זעם בגלל אמירות טרנספוביות.

למרות כל המטען הזה, ספר הילדים החדש שלה התקבל בתשואות בעולם הדובר אנגלית, אך הוא רחוק מלשחזר את החן והקסם שאפיינו את כתיבתה בתחילת הדרך.

בבחירת העלילה, מסגרת הזמן והמקום, רולינג הלכה על בטוח. ממש כפי שסדרת "הארי פוטר" נבנתה על פי הדגם המסורתי של ספרי הפנימיות הבריטיים - שתמיד יש בהם גיבור יתום טוב לב, ילד עשיר, שחצן ומרושע וגם מפגש מכריע על מגרש הספורט, שבו הגיבור מציל את המצב כנגד כל הסיכויים - כך "ג'ק וחזיר חג המולד" משחזר סיפורי אגדות מוכרים. באגדות אלה הצעצועים מתעוררים לחיים, והגיבור יוצא למסע במציאות מקבילה, שם הוא מגלה בעצמו תכונות שלא הכיר, המאפשרות לו לשוב לחיי השגרה כשהוא מתוקן ובטוח בעצמו.

זה לא היה נורא כל כך, אלמלא גרסת רולינג לאגדה המוכרת היתה דהויה ומטיפנית כל כך. אחרי אובדן מרזיר, ג'ק מקבל מהולי, האחות החורגת מיוסרת־המצפון, בובת חזיר חדשה, חגזיר, שמגלה לו כי בחג המולד הם יכולים ללכת לארץ איבוד, ושם, באיבוד, ימצאו בוודאי את מרזיר האהוב שלו.

עד כאן עלילת הספר מתפתחת בהדרגה והיא מעניינת. ג'ק נאלץ להתמודד עם שינויים דרמטיים מאוד בחייו, ומצבי הרגש שלו מתוארים בעדינות ובחוכמה. גם ההיקשרות שלו לבובת החזיר המרופטת - שריח קל של הבושם של אמא שלו דבק בה, ולכן הוא אוהב כל כך לחבק אותה עד שהוא נרדם - נוגעת ללב.

אלא שמרגע שג'ק והחגזיר יוצאים למסעם, הסיפור נעשה מאומץ, דחוס ולגמרי לא מעניין. רולינג ממציאה עוד ועוד דמויות, אבל אלה אינן מפתיעות או משעשעות: שני הפקחים בכניסה לארץ איבוד הם מחורר ומזלג. הראשון פותח וסוגר את פיו ומתעופפים ממנו עיגולי נייר זעירים, והשני דוקר באכזריות את העומדים בתור. האושר, לעומת זאת, היא גבירה המפיצה חום עז, וכצפוי - איש לא ימצא אותה, כי בני אדם מחפשים תמיד במקומות הלא נכונים.

ג'ק וחגזיר נודדים בין מחוזותיה של ארץ איבוד, הנושאים שמות כמו "בר־תחליף", "אוף־איפה־זה", "שממת השכוחים", "קריית אובדן־מורגש" וכו', בהתאם למעמד החפצים והמושגים שבתוכם. שהרי ישנם אבודים שיש עדיין מי שמחפש אותם, ישנם דברים שלאיש לא אכפת מהם יותר וישנם מי שאבדו, ויצורי האנוש שלהם היו שייכים מתקשים להתגבר על האובדן.

בכל מקום כזה, רולינג לא מחמיצה הזדמנות להטיף. היא מציירת את בני האדם כחמדנים, תאווי בצע וחסרי ערכים (הערכים, ערכיו של איש עסקים שרדף אחר כסף אבל אינו מאושר, אכן מסתתרים בארץ איבוד), שאנוכיותם עלתה על גדותיה עד שחלחלה מטה, ויצרה את "המאביד", הלא הוא שליט המקום המרושע שאותו ג'ק חייב להביס כדי לשנות את עצמו ואת העולם.

זה המקום לעצור ולהצדיע למתרגמת, גילי בר־הלל סמו, שנאלצה, שוב, להתמודד עם משפטים גדושים במשחקי מילים, וכהרגלה עשתה זאת בכישרון רב. כשרולינג, למשל, מניחה לג'ק להתבלבל בין המונחים Recycling (מיחזור) ו־Cycling (רכיבה על אופניים) בגלל הדמיון ביניהם, בר־הלל סמו (שלא היתה לה מקבילה זמינה ופשוטה בעברית) כותבת שאימא אומרת שהמיחזור מביא חפצים לגלגול החדש שלהם, וג'ק מציץ בפח בתקווה לראות אותם מתגלגלים. איזה יופי של פתרון, שמעיד על תשומת לב ורגישות מילולית החורגים מעבר להמצאות המילוליות, שמאז "הארי פוטר" כולנו יודעים שהיא מצטיינת בהן.

רולינג מתארת את המאביד כמי שיש לו הבל פה בריח מזבלות כל העולם, בתוספת חומצת סוללות וגומי שרוף - ולא במקרה, משום שהיא רותמת את הסיפור כדי לדבר על משבר האקלים. הנושא חשוב, אבל הטיפול שלה בו דידקטי להחריד. התוצאה היא סיפור שלוקח את עצמו ברצינות רבה מדי, ולכן מאכזב. חוץ מזה, הסיפור על ארץ איבוד חורק מראשיתו, כי אנחנו כבר יודעים מזמן מה קורה לחפצים שנעלמים לנו - "הלקחנים" לוקחים אותם. מרי נורטון גילתה לנו את זה בספרה משנת 1952, שהיה כל כך משעשע, מסעיר ומרגש, שאחרי סדרת הטלוויזיה אפילו מיאזאקי הגדול עשה ממנו סרט.

ג'יי. קיי. רולינג / ג'ק וחזיר חג המולד, מאנגלית: גילי בר־הלל סמו. ידיעות ספרים/ ספרי עליית הגג, 326 עמ'

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר