הפודקאסט של הספרייה הלאומית: מבטיח ומקיים

מה ההנאה הקרובה ביותר להנאה מקריאת ספרים? ככל הנראה, האזנה לפודקאסט, או הסכת בעברית צחה, על ספרים, סופרים וספרות. במובן זה, סדרת ההסכתים החדשה של הספרייה הלאומית, המתהדרת בשם גנרי משהו, "הסכת הספרנים", מבטיחה ומקיימת – ההנאה שיפיקו ממנה המאזינים בזכות השילוב של ספרות, אמנות והיסטוריה מרובה ורבגונית.

שבעת פרקי הסדרה שהתפרסמו עד כה מספקים טעימה ממגוון נושאים מרתקים, החל מנפתולי תולדות כתבי היד המרהיבים של ספרי התנ"ך של יהודי סוריה ("כתרי דמשק"), דרך הסודות שמאחורי שירי נעמי שמר וכלה בחגיגת 70 שנה לספרי "קופיקו" מאת תמר בורנשטיין־לזר. לדברי ורד ליון־ירושלמי, מגישת "הסכת הספרנים", מטרתו של הפודקאסט היא הנגשה וחשיפה לציבור של אוצרות הארכיונים והאוספים הייחודיים ששמורים בספרייה הלאומית. במכמני הספרייה מצויים פריטים נדירים וכתבי יד מיוחדים, ולעיתים כל שדרוש הוא לאפשר לאוספים לדבר בקולם.

עם זאת, ההסכת הוא מדיום קפריזי: כדי לרתק את המאזינים, שנתונים בכל עת תחת מתקפה של גירויים אחרים, נחוץ לייצר אצלם עקומת עניין עולה. בדומה לקולנוע, קשה לעשות זאת בלי תסריט מדויק ומוקפד. בעצם, בהיעדר הממד הוויזואלי, לאמנות התסריטאות בפודקאסט חשיבות מכופלת.
"בכל פרק שאורכו כחצי שעה אני משוחחת עם ארכיונאי, היסטוריון או בן משפחה של יוצר שארכיונו שמור בספרייה, ובמהלך השיחה אנחנו מגלים זוויות חדשות ומפתיעות על האנשים והאוספים הכי מעניינים שנמצאים בספרייה", מסבירה ליון־ירושלמי. "הערך המוסף של הסכת הספרנים גלום בצוהר הנפתח בפני המאזינים להיכרות אישית עם גיבורי התרבות שלנו ועם ההיסטוריה היהודית והישראלית דרך יומנים אישיים, מכתבים וכתבי יד אחרים".

כוחם המופלא של יומנים ומכתבים בא לידי ביטוי בפרק השביעי בסדרה, המוקדש לדמותו של תאודור הרצל. ליון־ירושלמי ומידענית הספרייה הלאומית גליה ריצ'לר־גרבלר עוסקות בו בחייו האישיים של הרצל, ומגלות זווית קצת אחרת של חוזה המדינה - פחות איש העולם הגדול ויותר אדם מתייסר, מתוסכל ופגוע. הן מסירות מן הדמות המוכרת לכאורה לכל ישראלי את השריון של עיתונאי שנון ומדינאי דגול, ומספרות על המכתבים שבהם שיתף הרצל את הוריו בקשייו המשפחתיים, על הערצתו לאמו ועל גורלם העצוב של שלושת ילדיו פאולינה, הנס וטרודה, שמתו בנסיבות טרגיות.

מעל לכל, חלופת המכתבים בין תאודור לאשתו ג'ולי מגלה את הדרמה של נישואים שעולים על שרטון ויוצרים גיהינום טובעני של מצבים נפשיים רעועים. "אני מודה לאלוהים שהצלחתי עד כה לשמור על שליטתי העצמית", כתב הרצל באחד מהכואבים שבהם, וכששומעים את המשך התיאור מפיו, מבינים שהכינוי "גיהינום" ממש אינו מופרז. יש שיראו בניגוד הזועק בין שני פניו של הרצל דווקא השלמה - או במילים של ד"ר אלכס ביין, הביוגרף החשוב של מייסד הציונות המדינית, "העם היהודי חב חוב גדול של תודה לנישואיו האומללים של הרצל".

"הסכת הספרנים" נפתח בפרק על חנה סנש, לציון מאה שנים להולדתה. ד"ר חזי עמיאור, אוצר אוסף ישראל בספרייה הלאומית, מספר בו על ילדותה כתלמידה מחוננת בבודפשט, עלייתה לארץ שלוותה בפשרות כואבות, כמיהתה לאהבה שמעולם לא מומשה, ולבסוף ההחלטה הרת הגורל לחזור לאירופה במלחמת העולם השנייה כדי להציל יהודים. יתרון נוסף של ההסכת הוא בעיבוי הסיפור המושמע באפשרות להעמיק ולגלות עוד ועוד צדדים של גיבורת הפרק. לחיצה על קישורים מעלה את התצלומים של חנה סנש ואת התעודות האישיות שלה, מחברות מימי לימודיה בבית הספר החקלאי לבנות, ומזוודה שעימה באה לארץ ישראל, והסיפור הופך מוחשי.

הארכיון של סנש, שכולל גם את כתבי היד של שיריה, יומנים והתכתבות ענפה עם משפחתה ועם אחרים, ושני פריטים מצמררים שנמצאו בכיס שמלתה לאחר הוצאתה להורג (שיר אחרון שכתבה בהונגרית ופתק פרידה שכתבה לאמה), נרכש ממש לאחרונה. בשנת 2020 יצרה הספרייה הלאומית קשר עם משפחת סנש, וכן עם אורי ומירית אייזן, תושבי אריזונה, שניאותו בנדיבותם לסייע בהעברת הארכיון לספרייה הלאומית.

בשונה מהפרקים על הרצל וסנש, בהסכת שמוקדש לקופיקו אין דרמות גדולות, אבל יש לא מעט תובנות על היווצרות של דמות יסוד בתרבות ישראלית צעירה. במהלך השיחה של ורד ליון־ירושלמי עם נגה ברק, בתה הבכורה של הסופרת תמר בורנשטיין־לזר, הן מתחקות אחרי דרכו של סמל השובבות האנרכיסטי לדפי הספרים, למרקעי הטלוויזיה ולבמות התיאטרון. מתברר שהזינוק של הקוף החצוף לצמרת לא היה קל - קופיקו התקדם מדמות ספרותית לכוכב טלוויזיה למגינת ליבה של הסופרת, שחששה מאוד ממה שעשוי לקרות לו במעבר מהספר להמחזה טלוויזיונית, ואחר כך למותג תקשורתי מסחרי.

נוסף על פרפראות נחמדות (הידעתם שעין גנים, מקום מגוריו של קופיקו, היא שכונה אמיתית בפתח תקווה, ובעבר מושב עובדים ראשון שהוקם בארץ ישראל, ערש החלוציות ומקום ייסוד ההסתדרות?), ליון־ירושלמי וברק מנסות להבין מאילו מרכיבים בנויה ספרות ילדים מוצלחת, וכיצד נוצרת אופנה ספרותית שאת הדיה שומעים עד היום. המתכון, מתברר, אינו ודאי אפילו 70 שנים אחרי הולדת הקוף והסדרה.

אבל עם התוצאה קשה להתווכח: זה אחד המקרים הבודדים בספרות הישראלית שבו הורים וילדים, סבים וסבתות ונכדים, וכנראה גם נינים, גדלו על אותה דמות ספרותית.