"פליישמן בצרות": תמונות מחיי נישואין

"פליישמן בצרות" מתחיל במקום שבו כולם מתפכחים: טובּי, הגיבור הרשמי, שנישואיו מתפוררים והוא לא בדיוק מצליח להבין למה; רייצ'ל, פרודתו, המצטיירת כמכשפה שאפתנית המוכנה להקריב הכל, אפילו את השלום הנפשי של ילדיה, כדי לטפס במעלה סולמות הסטטוס הניו־יורקיים; וליבי, חברת נעוריו של טובי, שוויתרה על קריירה עיתונאית לטובת חיקו החם והמחניק של בית משפחתי בפרברים. כשהיו צעירים, כל אחד מהם היה שקוע בחרדות ובסבל משלו, אבל מעל ריחפה גם איזו הבטחה שהם יתגברו על כל אלה, ואיש מהם לא שיער שהאושר לא מובטח. לגמרי לא.

ההתפכחות הזו, או בשמה המוּכר - משבר גיל הארבעים, מספקת שלל הזדמנויות לחשבונות נפש ולהשתכשכויות בבריכה העכורה של זוגיות, קריירה, צלקות מהילדוּת, הורות, כסף, מעמד ושאר עניינים המעיבים על החיים בעיר הגדולה. האמת היא שהנושאים שטאפי ברודסר־אקנר בחרה לעסוק בהם בספר הביכורים שלה מעניינים, חשובים אפילו, אלא שהיא עוטפת אותם בכל כך הרבה התבדחויות, מילוליות ואחרות, עד שהתוצאה - אף שהיא מהנה - דומה יותר למפגן של שנינויות מלסיפור בעל עומק ומשמעות.

"פליישמן בצרות" הוא, כאמור, רומן הביכורים של ברודסר־אקנר, עיתונאית מוכשרת שכתבות הדיוקן החריפות והחכמות שלה בכתבי העת "GQ" ו"הניו יורק טיימס" הביאו לה קהל קוראים אדוק ופרסי עיתונות. היא כתבה, בין השאר, על בריטני ספירס, טום הנקס, ואל קילמר, ג'ונתן פרנזן וקריס ג'נר, והיא נודעה בראייה חדה במיוחד, שבהחלט באה לידי ביטוי גם ב"פליישמן בצרות".

זהו רומן מצחיק מאוד, שופע אמירות על מאבקי הכוח האינסופיים בין נשים וגברים, על חוסר היכולת שלנו לראות אלה את אלה ועל התשוקה ומחירה, אבל הוא רחוק מלהיות סוחף. זינוקו לצמרת רבי־המכר באמריקה הביא, כצפוי, לכך שהוא מעובד בימים אלה לגרסה טלוויזיונית.

טובי, גיבור הסיפור, מומחה למחלות כבד בן 41, אב להאנה בת ה־11 ולסולי בן ה־9, מופתע בוקר אחד לגלות שגרושתו לעתיד ניצלה את מפתח הדירה שנתן לה - כחלק מהתנהלותו המנומסת שאמורה היתה להבטיח גירושים רגועים - כדי להפקיד אצלו את ילדיהם ולהסתלק (זה קרה, אגב, בארבע לפנות בוקר. שעה שסופרים, משוררים ופזמונאים אוהבים באורח חשוד, כפי שמראה רייבס [Rives], אמן הפואטרי־סלאם, שהקדיש לנושא את הרצאת ה־TED שלו). את סיפורו של טובי מספרת ליבי, חברת נעורים שלו. הם נפגשו במהלך סמסטר שבו למדו בישראל, אבל כל אחד מהם פנה לדרכו והקשר ביניהם נותק.

החפצון הנשי נוכח בכל מקום בספר, החל בתמונות השדיים והישבנים שנשים שולחות לו ביוזמתן, דרך האופן שבו טובי בוחן את הנשים שאותן הוא פוגש ("הפטמות שלה עמדו בקו ישר, כמו צמד חיילים מתחת לגופייה הטיפשית") ועד לדרך שבה ליבי מסתכלת על עצמה ("רציתי שהבטן שלי תהיה פחות דומה למפה הטופוגרפית של סרייבו"). מותר להניח שזו דרכה של ברודסר־אקנר לבקר את עומק ההפנמה של המבט הגברי השופט בגוף הנשי, אבל היא כושלת כאן בהומור דלוח, שמערפל את מה שהיא מנסה לומר. היא נעה בין דיווחים בגוף שלישי לראשון, ומציירת תמונה לא מחמיאה של גבר מתוסכל, מרוכז בעצמו במידה מבחילה, כעוס, שעיקר נחמתו באה מן הגילוי המפתיע שמשתמו נישואיו הוא הפך בבת אחת לסחורה מבוקשת בשוק הסקס הניו־יורקי.

הבחירה בקולה של אישה כמספרת היא בחירה חכמה, שמדגימה היטב את האופן שבו נשים מצליחות למשוך תשומת לב, התייחסות ואפילו אמפתיה רק כשהן משתחלות לעולם הגברי ואיכשהו מוצאות בתוכו גומחה משל עצמן. ברודסר־אקנר משתמשת בקול הזה היטב כדי ללכוד את קוראיה. אלה אמורים לפתח הזדהות רגשית עם טובי - שבראשית הספר מוחה על כך שאשתו אינה רואה בו אדם אמיתי - ואז להבין שהוא אינו הקורבן כלל, והוא עצמו - כפי שליבי מטיחה בו - אינו מסוגל לראות באחרים בני אדם אמיתיים עם צרכים משלהם.

זה היה אמור להיות מהפך דרמטי, אבל בפועל דמותו של טובי נעשית מאוסה בהדרגה. הוא נרקיסיסט, ילדותי ומיזוגן - וגם אם התכונות הללו צמחו מילדוּת בצילה של אם שתלטנית, ששלחה את הילד הנמוך והשמן שלה למפגשים של "שומרי משקל" שבהם הוא למד לתעב את הגוף הנשי שאינו עומד בתקן ולפחד מנשים שאינן מואילות להתנצל כל הזמן ועל כל דבר - קשה לגלות בו עניין, קשה לא להשתעמם מהרחמים העצמיים שלו, וקשה לפתח כלפיו אכפתיות.

יש בספר הרבה מאוד סקס: מחשבות על סקס, דיבורים על סקס, הודעות סקסיות. זה לעיתים חביב, משעשע ולפעמים גם מלא אשמה וקיטורים וודי־אלנים, אבל רחוק מלהיות מפותל ומגדיר זהות כמו אצל פיליפ רות', שאליו ברודסר־אקנר השוותה בעיתונות האמריקנית ולא בצדק.

גם הכריכה העברית בחרה למכור את "פליישמן בצרות" כצ'יק־ליט סקסי - ומעניין לגלות כי כך בחרו גם האיטלקים - ואילו שאר העולם בחרו בגרפיקה הניו־יורקית המתוחכמת יותר. למעשה זהו ספר עתיר בדיחות אבל עצוב, שחורג מקלישאתיות רק בחלקו האחרון: ליבי פוגשת את רייצ'ל, מגלה לאן היא נעלמה ומביאה את סיפורה. זהו החלק המעניין בספר, שיכול היה בהחלט לעמוד בפני עצמו כנובלה חכמה, ללא כל צורך בפרקים שקדמו לו.

פליישמן בצרות / טאפי ברודסר־אקנר,
תרגום: טל ארצי, תכלת, 378 עמ׳