ליהיא לפיד מתבגרת ומתעצבת כסופרת, כך עולה מקריאת ספרה החדש. הכתיבה שלה בוטחת, ידה קלה על המקלדת, והיא מעזה להיכנס למקומות קשים, שבעבר נמנעה מהם. "זרות" רחוק שנות אור מכתיבתה הקלילה והמשועשעת שאפיינה את ספריה הקודמים מז'אנרים שונים (רומנים, ספרי עצות והדרכה וספרי ילדים) וכן את טוריה בעיתון.
הוא מקיף במבטו חלקים גדולים מתחלואי החברה הישראלית באמצעות מגוון דמויות המשורטטות באופן חזק ואמין - נינה, גיבורת הספר, מתבגרת יפה ואבודה. אמה, אירנה, מהגרת קשת יום מרוסיה ואם יחידנית. כרמלה, קשישה גלמודה, אלמנה ואם שכולה, שבנה היחיד, איתמר, עבר עם משפחתו לחיות בארה"ב ושמואלי (ג'וני), עבריין אלים שמתואר כדוחה במיוחד. בהמשך אנחנו מכירים גם את רועי, השכן של כרמלה הקשישה, שבינו לבין נינה נרקם קשר מיוחד, ואת נעמה, הקיבוצניקית לשעבר שנשואה לאיתמר.
סביב הדמויות הללו נבנית העלילה המסקרנת: נינה, שמנהלת רומן אכזרי ומתעלל עם שמואלי, נמלטת ממנו ערב אחד, וגם מהבית, ונקלעת לביתה של כרמלה הקשישה, שבשל דמנציה מתקדמת טועה לחשוב שהיא נכדתה הרחוקה, דנה, אליה נפשה קשורה בעבותות של אהבה. נינה מסתתרת אצל הקשישה ומנצלת את הכנסת האורחים שלה - תחילה בחוסר חשק, ובמשך הזמן - בעניין גובר בכרמלה וברועי השכן. בינתיים, אמה של נינה, אירנה, משתגעת מדאגה לבתה היחידה, ואיתמר בנה של הקשישה מתחיל סוף סוף לדאוג לאם שזנח מאחוריו כשעבר עם משפחתו מעבר לים.
באנגלית תורגם שם הספר ל־On Her Own, מה שמלמד על כך שהזרות והבדידות שזורות בו. הדמויות חשות זרות לסביבתן, אם בשל הגירה (לישראל או ממנה) או בשל נטישת משפחתן.
המשפחות כולן שבורות או חלקיות. הן אינן מעניקות מספיק כוח ותמיכה לחבריהן, והאהבה הזכה והמיטיבה לא תמיד קיימת בהן. אולי לא במקרה חתמה לפיד את רשימת התודות שלה כך: "ליאיר, שבנה איתי משפחה, ושיחד איתו ועם הילדים למדתי כמה מחויבות זה משפחה, אבל גם כמה כוח".
המילה "אבל" מרכזית בו ומסגירה את האמביוולנטיות של הכותבת כלפי מוסד המשפחה, שמעניק חום ותמיכה אבל גם נוטל אנרגיה רבה מחבריו, שלא תמיד יודעים או רוצים לתפקד כהורים או כילדים. ואכן, המתח הזה - בין המחירים הגבוהים שמשפחה גובה מחבריה, לבין הכוח שהיא מעניקה להם - הוא אחד המוטיבים המרכזיים בספר והמעניינים שבו.
נעמה, הקיבוצניקית לשעבר ואשתו של איתמר הבן הגולה, "רק רוצה את איתמר והילדים", אבל מנגד "כל לידה כאילו לקחה ממנה עוד חיים. עוד קורטוב מהמעיין המוגבל של הכוחות שלה". איתמר עצמו דואג לאמו רק מרחוק, ובוחר להתרחק ממנה ולרדוף אחרי החלום האמריקני שכלל אינו שלו.
לכרמלה, אמו הדמנטית, נותר רק בן אחד ממשפחתה האהובה שהתפרקה, אבל הוא התרחק ממנה ביחד עם נכדיה, וכבר כמעט שאינו מגיע לבקר, מסתפק בשיחות טלפון קצרות שדוחות בזמן קריטי את האבחון הרפואי של האם שהולכת ומאבדת קשר למציאות. לנינה הנערה יש אמנם אם אוהבת ודואגת, אך היא בוחרת למרוד בה. אירנה, האם, שחווה על בשרה כבר שנים את קשיי ההגירה, אינה מצליחה לשמור על בתה ולהרחיקה מהעבריין שמתעלל בה מינית ונפשית ונאלצת לחזות בבתה היחידה הולכת ומתרחקת ממנה אל עבר החברה הישראלית האלימה והמדממת, עד שלבסוף, באופן פיסי אך גם מטאפורי, היא נעלמת לה לגמרי.
הזרות הזאת, שאינהרנטית לספר, לא בהכרח נכפית על הדמויות, שלעתים דווקא בוחרות בה. באנגלית קיימת אבחנה בין המילים solitude לloneliness, שרק לשנייה יש הקשר שלילי. בעברית פחות נפוצה המילה התבודדות - solitude - שמרמזת על בחירה ורצון, ומשתמשים בעיקר ב'בדידות', loneliness, שיש לה פירושים והקשרים שליליים של עריריות, דיכאון והיעדר אושר. אך להיות לבד זה גם בחירה, שיכולה להעיד דווקא על חוסן, אומץ ובטחון עצמי, ואנשים רבים בוחרים לחיות כך כל החיים או לתקופות ארוכות. הדמויות בספר אמנם סובלות מהפנים המאתגרים של ה"לבדיות", אך גם ניזונות ממנה.
האמביוולנטיות ניכרת למשל אצל רועי שבחוויה שלו כילד היה חנון ולא מקובל וחש תלישות ובדידות, אך "כל הצבא הוא רק התגעגע לחזור ולהיות לבד בחדר שלו...נעים לו השקט, וגם נעים לו בלימודים באוניברסיטה...כאן הוא יכול לטובע ולהיעלם בין המוני הסטודנטים". או אצל נעמה שההגירה לאמריקה הקשתה עליה "היא תמיד הרגישה בעלת בית בכל מקום שבו היא נמצאת, ופה הייתה אבודה..". אבל מצד שני, "נוח השקט. נוח שהיא כבר לא צריכה להסביר לאף אחד מה היא עושה, או לא עושה...". והיא נהנית "להיות דמות אחרת. להמציא את עצמה. לא להיות נעמה שכולם מכירים".
רוב הדמויות בספר זקוקות למשפחה אך גם חייבות להתרחק ממנה. המשפחה, כמו יתר המסגרות שמעניקות תמיכה ושומרות מבדידות - הקיבוץ, המולדת - מוצגת גם כמגבילה וחונקת. לעתים האדם חש צורך להיות לבדו, או למצוא לו מוקדי תמיכה אחרים, שהוא עצמו בחר בהם. למשל, נינה, הנערה המרדנית, מכפרת על קשריה הקלוקלים עם אמה באמצעות התקרבות מרגשת וחמה לכרמלה, הקשישה הבודדה, שננטשה בתורה על ידי בנה היחיד, ומאמצת אותה כסבתא (או כאם) חלופית.
המסר שעולה מהספר הוא שמשפחה אמנם מעניקה כוח, אך גם לוקחת אותו. היא דורשת מחויבות טוטאלית, שלא כל אחד יכול לעמוד בה, וממש כפי שקורה לעתים בין בני זוג - אי אפשר איתה וקשה בלעדיה.
ליהיא לפיד / זרות, הוצאת כתר, 300 עמ'
