הופעת התרגום העברי המחודש ל"מסע אל לב הפחד" סיפקה הזדמנות נהדרת לחזור אל הרומן הקלאסי המהולל של אריק אמבלר. בתולדות הספרות של המאה הקודמת, לאמבלר הבריטי שמור תפקיד המגשר בין ספרות רצינית לספרות פופולרית. לא בכדי הוא נחשב לאבי רומן הריגול, לצד שני ענקים אחרים - גרהם גרין וסומרסט מוהם, ולחביבם של ג'ון לה קארה ואיאן פלמינג, יוצר ג'יימס בונד. ענק נוסף ששמו נקשר בזה של אמבלר הוא אלפרד היצ'קוק - במשך שנים אמבלר ורעייתו הכינו עבורו רעיונות וחיברו תסריטים.
הרומנים של אמבלר הוגדרו על ידי בני זמנו כ"פרוזה אלגנטית"; הם מתובלים בהומור דק עד שחור ומתאפיינים בהתבוננות מרוחקת אל תוך עולם אפל של הצטלבות אינטרסים, מאבקי כוח ותככים רב־לאומיים.
בעיני הקורא בן המאה ה־21, אשר נחשף לכל פרשת ריגול כמעט ורגיל לקרוא על ענייני ביון במדורי החדשות, עלולה העלילה להיראות נאיבית במקצת. בכל זאת, מאז הופעת "מסע אל לב הפחד" עברו שמונה עשורים גדושים בסיפורי מרגלים וחיסולים, שנודעו ברבים בפרטי פרטים, והדמיון מתקשה להתחרות במציאות, גם אם זה דמיון של אמן רב־זכויות.
בשנת 1940, כשמלחמת העולם השנייה עוד היתה בשלביה הראשונים, ודם עשרות מיליוני חפים מפשע טרם נשפך, סיפור מסעו של גיבור הרומן מאיסטנבול אל גנואה נראה בוודאי נועז ומהפכני למדי. לעומת זאת, במבט עכשווי קשה שלא להבחין בסימני תקופה חינניים יותר או פחות, החל מן הגינונים הג'נטלמניים שאבד עליהם הכלח (שותפיו למסע בספינה איטלקית מקרטעת מצפים מנוסע גרמני ונוסע אנגלי, נציגי המדינות הלוחמות, שלא לשבת לאותו שולחן לארוחה, אך לשמור על נימוסים ויחס קורקטי) וכלה בתפיסות ארכאיות משהו של נישואים ויחסי המינים.
גיבורו של אמבלר, מהנדס התחמושת האנגלי גרהם, הוא אדם בלתי הרואי בעליל, שנקלע בעל כורחו למצב משבר קיצוני, ויהיה עליו להיחלץ ממנו בכוחות עצמו. סוג זה של גיבור היה אופייני ליצירתו: גרהם כל כך לא מתאים לדרישות ולתנאים של המשימה שנכפית עליו, שהדבר אינו יכול שלא לייצר אמפתיה כלפיו. כשהוא נדרש להימלט מאיסטנבול ולהערים על רודפיו, לקורא ברור לחלוטין שלא יהיה כאן ניצחון קליל בסגנון הסוכן 007. לכל היותר תהיה הישרדות, אם הגיבור יתעשת ויתגבר על הפחד המשתק.
אם להניח בצד את העלילה, הרי שבחינת הפחד היא המעלה המשמעותית של הספר, שכותרתו מציעה לצאת למסע אליו. פחדו של גרהם גלוי ולא מתייפייף, פחד עצום, מטלטל וגועש, ששוטף אותו גלים־גלים של אימה מבחילה, עד כי גופו מעקצץ כאילו מכת חשמל מטלטלת אותו מקרסוליו ועד ראשו.
אמבלר חוקר את השתלשלות השפעת הפחד על נפש הגיבור בלי לפסוח על אף שלב, מן ההכחשה דרך השיתוק ועד להתגברות, ונוטע תקווה שבנסיבות הקשות לא צריך להיות גיבור־על כדי לעמוד בפרץ. ההתמודדות עם הפחד משולה למסע, ותיאור מהימן של התמורות הפסיכולוגיות בתחנותיו של מסע זה אפשר למבקרי הספרות להכתיר את הרומן ל"פסיכולוגי" ביותר מבין ספריו של אמבלר.
זה המקום לציין שמסלול היצירה של אמבלר שיקף נאמנה את תהפוכות המאה ה־20 ואת התהפוכות של ראיית העולם שלו. "המסע אל לב הפחד", ספרו השישי, הפך לשנים מעטות גם לרומן האחרון שלו. זמן לא רב אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה הסופר גויס למאמץ המלחמתי, והצטרף לאולפני הקולנוע הצבאיים של בריטניה כדי להפיק סרטי תעמולה ותוצרים נוספים להעלאת המורל. במקביל, בהשפעת ברית ריבנטרופ־מולוטוב, נעלמה אהדתו לברית המועצות הקומוניסטית, שניכרת היטב ברומנים הראשונים.
אחרי המלחמה הגיע המעבר של אמבלר להוליווד, ונושאי ספריו השתנו בהתאם למשפטי הראווה שהתנהלו אז מעבר ל"מסך הברזל", ליחסים הטעונים בין ארה"ב וגרמניה ולתחילת הדה־קולוניזציה בעולם השלישי. כחובב אקטואליה, אמבלר חיפש ומצא קרקע פורייה גם בנפתולי הסכסוך בין העולם הערבי לישראל. ספרו "המטרה - תל אביב", ראה אור בשנת 1972 ועסק בעלילה קרובה למדי לאירועי הטבח בספורטאים הישראלים במשחקים האולימפיים במינכן.
כשלוש שנים אחרי כתיבתו, "מסע אל לב הפחד" כבר הפך לסרט בהפקת אורסון וולס, שגם שיחק בו, ובהמשך ספרים אחרים של אמבלר עובדו לקולנוע ולטלוויזיה, כולל "המטרה - תל אביב". אין זה מקרה. הקריאה ב"מסע אל לב פחד" דומה לקריאה בתסריט משובח: הקורא לא יתקשה לתרגם את המילים הנקראות לדימויים ותמונות, כך ש"הסרט" יעלה מול עיניו בעל כורחו.
בדומה לרומני ריגול קלאסיים, אמבלר לא נזקק לשרטוט דיוקנאות מעמיקים של כל הדמויות המופיעות ב"מסע אל לב הפחד". למעשה, מרבית הנפשות הפועלות, ובהן כל דמויות המשנה, נותרות חלולות למדי. היחידים שזוכים לחקר פסיכולוגי ואינטלקטואלי משמעותי הם גרהם וז'וזט, רקדנית ברים מסתורית, נערת שעשועים שמסוגלת ללבוש את דמות ה־Grande damme ולהשיל אותה מעצמה במשיכת כתף אחת.
גרהם, הנופל בקסמה של ז'וזט, נוטה תחילה להסמיק, אך כיאה לג'נטלמן בריטי מתעשת במהרה, והופך אותה לעזר כנגדו בניסיונו לצאת מן המזימה חי ושלם. גם כאשר הקורא מצפה להתפתחות רומנטית בין הגיבורים המפלרטטים, גרהם שב באחת אל הרגש היחיד שמציף אותו באמת - הפחד - ומזכיר שבשונה מהסוכן 007, אדם נורמלי מתמסר לו הרבה לפני שהוא מתפנה לניסיונות החיזור ולאהבה.
כך נידון הגיבור בעל כורחו להיטלטל לו בין ביטויי הפחד (במהרה נכיר את כולם, על שלל דרגותיהם - מתח קל בחזה, פעימות לב מואצות, צניחת קיבה, רעד בידיים, צמרמורת בעמוד השדרה ובהייה חסרת פשר במרחב), עד שהפחד עצמו ידחק אותו להיגאל מטלפיו ב"הפי אנד" מזהיר. "יש שני מנופים להנעת בני אדם: הפחד והאינטרס האישי", טען נפוליאון בונפרטה. אריק אמבלר היה בוודאי מצמצם את האבחנה למנוף אחד - פחד.
מסע אל לב הפחד / אריק אמבלר;
מאנגלית: קטיה בנוביץ'; חרגול, 215 עמ'
