לאחר ששורדת השבי אביבה סיגל השתחררה מהשבי, נחתה עליה הבנה: היא חייבת לכתוב על כל מה שעברה בשבי - האימה, הסיטואציה הסוריאליסטית, ההתנהלות מול המחבלים וגם ההומור, שנכח במנהרות בעזה.
הספר נקרא "העיקר לקום לבוקר חדש" וסיגל עצמה סיפרה מה עומד מאחוריו: "בשבי, על השמיכה המעופשת, צצו בי רסיסי מחשבה שיום אחד, כשנצא לחופשי, אעלה על הכתב את כל מה שעבר עלינו. המחשבה על הכתיבה נולדה בי מחדש זמן מה אחרי השחרור. היא ניחמה אותי, נתנה לי כוח ובו בזמן הפתיעה אותי. הכתיבה לא הייתה מעולם בתוכניות שלי, מעולם לא היתה המפלט שלי בשעות מצוקה.
"בשבועות הראשונים אחרי שהשתחררתי, דברים אחרים עמדו במרכז עולמי, במיוחד הדאגה לקית' ולשאר החטופים שנשארו בשבי. נזקקתי לזמן כדי להתאושש אך הבנתי שעלי לכתוב על הכל - על התחושות, על הרגעים הקשים, המטלטלים, על המצבים ההזויים, הבלתי נסבלים, שהוטלנו לתוכם, ואפילו על רגעי הצחוק הנדירים שהרשינו לעצמנו.
"הרגעים שקית' היה שם בשבילי, הרגעים שקית' שקע בעולמו הפנימי, על 'הבּנות' שהיו לבנותיי, על ה'תחפושת', על הבתים שהועברנו אליהם ועל שתי המנהרות שהורדנו לתוכן, מחשש שצה"ל מתקרב. על השובים שלנו, על המחבלים, על הרופא, על הצלמים שצילמו אותנו, על ועל. כל כך הרבה פרטים נאגרו בזיכרוני, ועכשיו אשחרר אותם לאוויר העולם".
