"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

שורדת השבי הוציאה ספר: "משחררת הכל לאוויר העולם"

אביבה סיגל, שנחטפה עם בעלה קית' מכפר עזה, זכרה כל פרט מהתקופה בה הוחזקת בשבי • בספר חדש ומרתק, היא מספרת על הכל: המנהרות, המחבלים וגם על רגעי הצחוק

,עודכן
0השמעה
אביבה סיגל. צילום: יח"צ

לאחר ששורדת השבי אביבה סיגל השתחררה מהשבי, נחתה עליה הבנה: היא חייבת לכתוב על כל מה שעברה בשבי - האימה, הסיטואציה הסוריאליסטית, ההתנהלות מול המחבלים וגם ההומור, שנכח במנהרות בעזה.

הספר נקרא "העיקר לקום לבוקר חדש" וסיגל עצמה סיפרה מה עומד מאחוריו: "בשבי, על השמיכה המעופשת, צצו בי רסיסי מחשבה שיום אחד, כשנצא לחופשי, אעלה על הכתב את כל מה שעבר עלינו. המחשבה על הכתיבה נולדה בי מחדש זמן מה אחרי השחרור. היא ניחמה אותי, נתנה לי כוח ובו בזמן הפתיעה אותי. הכתיבה לא הייתה מעולם בתוכניות שלי, מעולם לא היתה המפלט שלי בשעות מצוקה.

זוכרת כל פרט מהשבי. אביבה סיגל,צילום: יח"צ

"בשבועות הראשונים אחרי שהשתחררתי, דברים אחרים עמדו במרכז עולמי, במיוחד הדאגה לקית' ולשאר החטופים שנשארו בשבי. נזקקתי לזמן כדי להתאושש אך הבנתי שעלי לכתוב על הכל - על התחושות, על הרגעים הקשים, המטלטלים, על המצבים ההזויים, הבלתי נסבלים, שהוטלנו לתוכם, ואפילו על רגעי הצחוק הנדירים שהרשינו לעצמנו.

"הרגעים שקית' היה שם בשבילי, הרגעים שקית' שקע בעולמו הפנימי, על 'הבּנות' שהיו לבנותיי, על ה'תחפושת', על הבתים שהועברנו אליהם ועל שתי המנהרות שהורדנו לתוכן, מחשש שצה"ל מתקרב. על השובים שלנו, על המחבלים, על הרופא, על הצלמים שצילמו אותנו, על ועל. כל כך הרבה פרטים נאגרו בזיכרוני, ועכשיו אשחרר אותם לאוויר העולם".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר