"לא מסוגל": הווידוי המפתיע של המשורר שנתיים אחרי האסון האישי

המשורר מירון ח. איזקסון, 68, מעולם לא הצטרף בשירתו אל "המקהלה הישראלית", כפי שמדגיש דן מירון, עורך הספר החדש "מבחר ושירים חדשים - כרך ב'" (הוצאת הפועלים, הקיבוץ המאוחד), המכנס את שיריו של איזקסון מ־13 השנים האחרונות לצד כ־100 שירים חדשים.

במשך כ־50 שנות יצירה איזקסון כותב בלהט רב, אך שירתו נותרת חדורה תחושות של זרות ובדידות. אלה נובעות מנאמנותו העיקשת לעצמו ומהיעדר יכולתו "לנהל רומנים, ולו קלילים וחולפים, עם מוזות שאינן אשת חיקו הנאמנה".

הדימוי "אשת חיק", שנועד לשמש מחמאה, מתברר ככואב במיוחד באסופה הנוכחית, משום שהיא כוללת בין היתר שירים שכתב איזקסון לעפרה, אשתו ואם ילדיו, שנפטרה לפני כשנתיים: "מָתַי מַתְחִיל אָדָם לְתַקֵּן אֶת קְרִיעָתוֹ,/ בְּאוֹתוֹ הֶרֶף שֶׁהַבֶּגֶד פָּסַק מִלְּהַשְׁמִיעַ קוֹל [...]"

הוא החל לכתוב בנעוריו, כשהסערות שבנפשו הובילו אותו לא רק אל השירה אלא גם אל הדת, ומספר שהדת והשירה משמשות לו משענת בעת מצוקה רגשית. "מאז הילדוּת השירה היא דרכי לחיות את המציאות", הוא אומר, "ביום־יום אני לפעמים די מרחף, אבל בכתיבה אני מתחבר לחיים".

ואתה מרגיש את מציאות החיים מחלחלת אל השירה שלך?

"מאוד. אשתי האהובה התמודדה במשך שנה עם סרטן בראש. ניסינו כל טיפול, כולל טיפולים בחו"ל, אבל נכשלנו. הכרנו מייד אחרי הצבא והתחתנו כשהייתי בגיל המופלג 23 וחצי, כך שבילינו יחד תקופת חיים מאוד משמעותית, והאובדן שלה קשה לי. תמיד כתבתי על הבית והמשפחה, וכעת אני כותב הרבה שירי פרידה והתבוננות".

איזקסון מוסיף שהוא "לא ממהר לכתוב על אירועים גדולים. אני כותב מאמרי דעה בעיתונות ומעורב בעשייה באקדמיה. הדאגה שלי לארץ והחרדות שלי ממה שמתרחש כאן לאחרונה מתגבשות ומצטברות בתוכי, אבל כמשורר אני זקוק לזמן התבשלות".

וכסופר? יש באירועי התקופה לא מעט דרמות שיכולות לשמש לרומן.

"דווקא אל הפרוזה אני מתקשה לחזור מאז מותה של עפרה. כתיבת רומן תובעת מהלך כולל יותר מכתיבת שיר, ואת זה אני לא מסוגל לעשות כרגע. אני לא מסתדר עם זמנים, מבזבז את זמני על דברים אחרים ולא יכול להתיישב מתוך מחויבות שנדרשת לכתיבת פרוזה. אני רץ בחוף הים ארבע פעמים בשבוע, עשרה קילומטרים בכל פעם, ואני כל הזמן חושב שירה. שורות מסתובבות בי במשך שעות וימים, ותודה לאל עדיין יוצאים מתוכי שירים".