חוקר הספרות פרופ' דן לאור הלך לעולמו היום (ראשון) כשהוא בן 79. החוקר רב ההשפעה, שנולד בירושלים בשנת 1944, נודע בזכות מחקריו על כתביהם של ש"י עגנון ונתן אלתרמן, שבהם ניתח את ההקשרים ההיסטוריים והביוגרפיים שעמדו ברקע של היצירות. הוא פרסם ביוגרפיות רחבות היקף על חייהם של עגנון ואלתרמן, ערך קובצי מאמרים על יצירותיהם של חיים הזז, אורי ניסן גנסין ופרסם רשימות ביקורת ספרות משפיעות.
לאור החל את לימודיו באמצע שנות השישים בחוגים לספרות עברית וספרות אנגלית השוואתית באוניברסיטה העברית. אז החל גם לעבוד ב"קול ישראל" במערכת החדשות. כעשור לאחר מכן השלים לימודי תואר שלישי באוניברסיטת קליפורניה בברקלי. אז החל ללמד באוניברסיטת תל אביב ועמד בראש החוג לספרות עברית ודיקן הפקולטה למדעי הרוח שנים ארוכות. באוניברסיטה היה גם מופקד הקתדרה לתרבות עם ישראל בזמננו על שם יעקב ושושנה שרייבר. כשהוסר החיסיון מעל דיוני הוועדה לבחירת פרס נובל לספרות לשנת 1966 שהוענק לעגנון, היה לאור כביוגרף של הסופר הראשון שזכה לעיין בפרוטוקולים. בין השנים 2015 ל-2020 כיהן כראש המרכז למורשת היהדות ע"ש צימבליסטה באוניברסיטת תל אביב.
מחקריו של לאור זיכו אותו בפרסים רבים. 1994 זכה פרס הזיכרון על-שם יעקב בוכמן מטעם יד ושם. הביוגרפיה שכתב על עגנון בשנת 1998, אשר הייתה הביוגרפיה המחקרית הראשונה לסופר, זיכתה אותו בפרס יצחק בן-צבי לחקר תולדות ארץ ישראל. בשנת ובשנת 2013 זכה בפרס היצירה לסופרים עבריים.
פרופ' ניצה בן דב הכירה את לאור כשהייתה תלמידה שלו באוניברסיטה העברית, ובהמשך הם למדו יחד באוניברסיטת ברקלי ונעשו לעמיתים וחברים. "שנינו כתבנו על עגנון, והיה בינינו קשר חברי וטוב. קיבלתי את הידיעה הבוקר בהלם מוחלט", מספרת בן דב. "לדן היה חוש הומור יוצא מהכלל. הייתה בינינו גם לשון קוד - הבנו אחד את השני במילה, בקריצה, בביטוי שירי. אם הייתי אומרת 'ימבוס' - הוא ידע שאני מתכוונת לתקופה שהוא לימד כשהיה מתרגל צעיר באוניברסיטה העברית ותרגל קורס על משקלים".
בן דב מספרת על התגובה של לאור לזכייתה בפרס ישראל, פרס שלא הוענק ללאור על אף שיש מי שחושבים שהיה ראוי לו. "בניגוד להרבה חברים שלא יכלו להכיל את העובדה שאישה קיבלה את הפרס, אחרי שהיו המון מועמדים, דן בירך אותי באבירות ובפירגון רב. הוא עצמו לא קיבל פרס ישראל, ויחד עם זה בניגוד לחוקרים אחרים שחשבו שמגיע להם, ואני חושבת שמגיע לו – הוא שמח בשמחתי באמת ובירך אותי מאוד יפה ובאופן מאוד נדיב".
בן דב מספרת על אופי מחקריו והנקודה שהאיר בהם - "הוא לא היה איש טקסטים. הוא לא היה איש ספרות במובן של ניתוח טקסטים, אלא מה שעניין אותו זה הצד ההיסטורי - איפה הטקסט נכתב, למה, באילו תנאים, איך התגלגל הסופר משם לכאן, מי היו אהבותיו. הוא הלך אחורה לחוקרי הספרות כמו לחובר ואפילו קלוזנר, שיותר דיברו על הסופר והשיבוץ שלו בתוך החיים. אחר כך באו זרמים מחקריים שאמרו שהסופר לא מעניין ומה שמעניין זו היצירה, והוא במובן הזה החזיר עטרה ליושנה".
בן דב נזכרת ברגע מיוחד שהיא נוצרת ממנו. בשנת 2013, כשראתה אור הביוגרפיה הרחבה שכתב על אלתרמן, לאור ערך מסיבה לכבוד הספר בביתו בירושלים. "זו הייתה מסיבה מרגשת מאוד. חזרנו הביתה ב-2:00 בלילה, ועל הבוקר כבר התפרסמה ביקורת איומה ונוראה של דן מירון על הספר. לא ידענו מה לעשות, כי היינו באמת שיכורים מהמסיבה הנפלאה שדן ערך. הוא הביא אנשי תיאטרון אליו הביתה, והבן שלו שהוא אופה הכין אוכל, והכל היה מאוד אינטימי.
"בבוקר ראיתי את הביקורת הנוראית. מירון כתב שלאור לא מבין בשירה ולא מבין בספרות, ובעצם צריכים ללמוד מהביוגרפיה הזו איך לא כותבים ביוגרפיות. כשצלצלתי אל דן, להגיד איזה ערב נפלא היה, הוא קיבל את הביקורת ממש בשלווה סטואית. הוא לא יצא מגדרו, הוא קיבל את הביקורת. אמרתי לו שהספר יעמוד לדורות והרצנזיה הזו תשכח".
כיאה לחוקר ספרות, ללאור כאב על אובדן מעמדה של הספרות בדורות האחרונים. "הוא היה אדם מיוחד מאוד, שקוע מאוד בספרות העברית, ובאמת ביכה את העובדה שהספרות נעשית שולית בחיים המודרניים שלנו, אפילו בחיים האינטלקטואליים. הוא ביכה את העובדה שתחום הספרות איבד את הבכורה".
דן לאור הותיר מאחוריו אישה וארבעה בנים. הלוויה תתקיים מחר בשעה 16:00 בהר המנוחות שבירושלים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו